מהר”ם חלאווה על פסחים קיא

ש"מ דאפי' לבתר ט' שעות נמי

עד שתחשך מסתברא דדוקא קתני עד שתחשך ולא עד שקדש היום ואע"ג דזמן קדושת היום בשבתו ובימים טובי' וכאן נמי למלאכה הוא קודם חשכה כדאמרי' בריש מסכת ברכות גבי זמן ק"ש דחד אמר משעה שקד' היום בערבי שבתות וחד אמר משעת צאת הכובבים וכדמשמע נמי לקמן בעובדא דרב חנניא בר שלמיא ותלמידיה דרב וכפי' הרב אלפסי ז"ל בהלכותיו אפי"ה שאני מצה דמשום ליתא דאכילת פסח שאינו נאכל אלא בלילה. ואכילת מצה תחלה משו"ה לא יאכל מצה עד שתחשך ושמא ילפי לה בפסח מדכתב בבא השמש ודרשינן כבא השמש אתה אוכלו וליכא למימר כבא השמש משקיעת השמש דהיינו משקדש היום דהא כתיב קרא אחרינא ואכלו את הבשר בלילה הזה בלילה ממש. ואעפ"י שאפשר לחלק ולומר דעד שתחשך היינו ספק חשכה ואשכחן דכותיה כדבעינן למכתב קמן אפי"ה כן נראה עיקר וכטעמ' דאמרן (ח"י)

ואפי' עני שבישראל לא יאכל עד שיסב. אמשתחשך קאי מכאן ואילך ולא אמן המנחה ולמעלה והסיבה משום חירות

ולא יפחתו לו מד' כוסות של יין. פי' לא יפחתו לו גבאי צדקה לעני כההיא דתנן אין פוחתין לעני העובר ממקום למקום מככר בפונדיון. ואין לפרש לא יפחתו לו הכוסו' דהו"ל למיתני לא יפחתו לו ארבע וכיון דקתני מארבע ש"מ כדאמרן

ואפי' מן התמחוי ואפי' לעני המתפרנס מן התמחוי שהוא עני מדולדל. והני ד' כסי תקנום חכמי' לברך עליהם ד' ברכות כנגד ד' גאולות וגאלתי ולקחתי והבאתי והוצאתי. ובירושלמי אמרו כנגד ד' כוסות של פרעה. אי נמי כנגד ד' כוסות של תרעלה שעתי' הקב"ה להשקות את אומ"ה ושמא לפי' נהגו להוסיף על ההלל שפוך חמתך אל הגוים אי נמי כנגד ד' כוסות של נחמה ולפי שאין פוחתין לעני מד' כוסות של יין נהגו שלא לקדש בביהכ"נ בליל הפסח דליכא לאפוקי אורחים דאכלו ושתו התם

ר' יוסי אומר אוכל והולך עד שתחשך. אבל משתחשך ואילך מודה ר' יוסי דלא יתחיל לאכול אלא דאם התחיל אין מפסיקין כדבעי' למכתב קמן

דף ק ע"א רצונך נפסוק וניחוש לדברי ר' יהוד' חברינו. איכא מאן דגרס הכי ור' יהודה לא הוה תמן ואיכא מאן דגריס לר' יהודה חברינו ואיהו הוה תמן. ואהדר ליה לא נפסוק דאי משום המתנה הא קיימ"ל דשנים אין ממתינין לא'בקער'. ואי משום הפסקה לזמון נמי הא קיימ"ל דשני' אין מפסיקין לאחד ואי משום כבוד הא איכא למיחש שמא יראו התלמידים ויקבעו הלכה לדורות

אמר רב יהודה אמר שמואל אין הלכה לא כר' יהודה ולא כר' יוסי אלא פורס מפה ומקדש. כתב הרב אלפסי ז"ל ובערבי שבתות ובערבי יו"ט היכ' דאתחיל ליה מקמי ט' שעות ואמשיך ליה בסעודתיה עד דקדיש יומא פריס ליה מפה על השולחן ומקדש והדר שרי המוציא וגמר ליה לסעודתיה ומברך ברכת המזון. ולאו דוקא ערבי שבתות וערבי יו"ט ולאפוקי ערבי פסחים דאין הלכה כר' יוחנן דאמר הלכה כר' יהודה בערב הפסח והלכה כר' יוסי בערב שבת אלא כשמואל דאמר אין הלכה לא כר' יהודה ולא כר' יוסי אלא פורס מפה ומקדש. והיינו נמי דלא פסקה הרב ז"ל לההיא דר' יוחנן בהלכותיו. אלא דאורחא דמלתא נקט וסעודת היתר דאין עיקר סעודה אלא בפת ובע"פ לא אפשר אבל לענין דינא ה"ה נמי בערב הפסח. ואין צורך למה שהשיג עליו הרב בעל המאור ז"ל בזה וכן מאי דכתב ז"ל היכא דאתחיל ליה מקמי תשע שעות לאו דוקא דכר' יוסי קיימ"ל דאמר אוכל והולך עד שתחשך. ולא תימא דר' יוסי לאו להתחיל קאמר דהא מייתינן לקמן בריית' דקתני ושוין שמתחילין וקשיא לן עלה אימת אילימא מע"ש הא פליג ר' יהודא. ואלו לר' יוסי לא קשיא לן ולא מידי ואלא דהיתר מרווח ניחא ליה למנקט דמודו ביה כו"ע דאפי' ר' יהודה נמי מודה דמקמי ט' שעות שרי כדאמרינן בסמוך. ורבותא נמי קמ"ל דאפי' אתחיל מקמי ט' שעות בעי לאפסוקי בפריסת מפה אבל מה שכתב והדר שרי המוציא השיב עליו הר"ז ז"ל דא"כ אף אנו נאמר שצריך ברכה למפרע וכדתניא בחברים שהיו מסובין ועקרו רגליהם לצאת שאם לא הניחו שם זקן או חולה כשהן יוצאין טעונין ברכה למפרע וכשהן חוזרין טעונין ברכה לכתחילה דלא מצינו ברכה אחת לבסוף על שתי ברכות ראשונות ואם אתה אומר דאין ה"נ דצריך ברכה למפרע א"כ פסקת כר' יהודה להפסקה ולא קיימ"ל כוותי' אלא ודאי לא צריך למשרי המוציא דהא לקבעי' הדר. ואי