מהר”ם חלאווה על פסחים יא

ע"ב מאי טעמא לאו משום דחזקתו בדוק. וא"ת א"כ למה לי אמירה דהני א"ל כגון דקאי האיך דלשייליה דאע"ג דחזקתו בדוק כל דאיתיה קמן נשייליה כיון דאפשר למיקם עליה דמלתא דומיא דמצויין אצל שחיטה דאע"ג דחזקתן מומחין כל דאיתיה קמן נשייליה והכא כיון דאמרין הני מהניא אמירה דידהו דלא צריך לשיוליה אע"ג דאיתיה קמן

האי כל הבתים בחזקת בדוקין מבע"ל דאע"ג דאשמועינן דלא צריך לשיוליה טפי עדיפא ליה לאשמועינן בהדיא כל הבתים בחזקת בדוקים כיון דלא שמעינן הכי בכל דוכתא

כיון דבדיקת חמץ דרבנן דמדאורייתא בביטול בעלמ' סגי המנינהו רבנן בדרבנן איכא למידק דהכא משמע דטעמא דמדרבנן הא אי הוי מדאורייתא לא מהימני ואפילו נשים. וה"נ משמע בעירובין בפרק כיצד מערבין דתנן ואפילו עבד ואפילו שפחה נאמן לומר עד כאן תחום שבת ומשמע התם משום דתחומין דרבנן וקשיא דהא משמע דאשה נאמנת בשחיטה דאמרינן שהשחיטה כשרה בזרים ובנשים ובעבדים ובטמאי' קתני נשים דומיא דזרים מה זרי' אע"ג דאין אחר עומד ע"ג אף אשה נמי ובמתני' דהכל שוחטין נמי תנן הכל שוחטין ושחיטתן כשרה חוץ מחרש שוטה וקטן וכולן ששחטו ואחרים רואין אותם שחטיתן כשרה מדתנן חרש שוטה וקטן ולא קתני נשים ש"מ דנשים נאמנות בפני עצמן וכן גבי ספירת שבעה וספרה לה לעצמה ועוד תנן במס' כתובות פרק המדיר ואלו יוצאות בלא כתובה העוברת על דת משה ויהודית ואיזהו היא העוברת על דת משה מאכילתו שאינו מעושר ומשמשתו נדה ולא קוצה לה חלה, ופריך בגמר' היכי דמי אי דידע נפרוש אי דלא ידע מנא ידע כלומ' לסמוך עילויה אלמא אפילו בדאוריית' נאמנות א"ל דאין ה"נ דעד אחד נאמן באיסורין ואפילו אשה ואפילו בדאורייתא מיהו דוקא בדליכא טירחא אבל במידין דאיכא טרחא לא מהימני בדאורייתא והלכך חמץ ותחומין דאיכ' טרחא לבדוק בחורין ובסדקין ולמדוד אלפים אמה ולקדר בהרים אי לאו דרבנן היא לא הוו מהימני והכי משמע בירושלמי דגרסינן עלה דהא דהכא לית כאן נשים מפני שהנשים עצלניות הן והן בודקות כל שהן. אלא דאכתי קשיא לי דמעשי' בכל יום דמהמנינן להו אניקור חלב ודם ואע"ג דאיכא חוטין דבעי לחטוט בתרייהו ואיכא טירחא. ואפשר דלא חיישינן לעצלות אלא במידי שצריך לחזור אחריו ממקום למקום אבל במה שבידה אם אתה מאמינה שמתחלת במלאכה האמינה על סיומה דלאו ברשעת עסקינן שתראה האסור ותעלי' עינה ותניחנו (ח"י)

ולענין פסק הלכה הרמבמז"ל פסק דחזקתו בדוק ובעיין אפשיטא וכן נראה דעת הרב אלפסי ז"ל שלא הביאה לבעי' זו בהלכותיו מפני שסמך על האחר' דהמשכיר בית לחברו בחזקת בדוק ומפרש הוא ז"ל המשכיר בית לחבירו בי"ד שהוא בחזקת בדוק ובמשכיר סתם הוא והרב ר' יצחק בן גאית ז"ל כתב אי אית' קמן שיילינן ליה ואי ליתיה קמן ולא ידעינן אי בדוק אי לא חזקתו בדוק ואי מוחזק לן דלא בדיק ואמרי הני בדקיניה המניהו רבנן בדרבנן. וזה תימה דהא משמע דמאי דאמרינן לא לעולם חזקתו בדוק מקשה גופיה הו' דקאמר הכי ובדרך דחיה דמעיקרא איתי לי' ראיה תניתוה ודחי ליה דא"כ לימא כל הבתים בחזקת בדוקין כלומר אלא לעולם אין חזקתו בדוק ואהדר ליה אידך מ"מ בעייך אפשטיה דנפשוט מינה דאין חזקתו בדוק ודחי ליה דהא נמי ליתא דאפש' למימר דחזקתו בדוק ובדמוחזק לן האי דלא בדוק וכיון שכן לא איפשט דמהא דהכל נאמנים ליכא למשמע מידי ותדע לך עוד דלקמן גבי אין חוששין שמא גררא חולדה דמייתי טובא למפשט דאתי ספק ומוציא מידי ודאי לא מייתי הא דחזקת בדוק אלמ' ש"מ דהא לא קיימא. ומ"מ אע"ג דלא אפשיטה איכ' מאן דאמר דהוי תיקו דרבנן ולקולא וכן בכל תיקו דבדיקת חמץ וכבר כתבתי דלא מסתבר הכי אלא כשבטל אבל כל שלא בטל דאורייתא הוא. ועוד מסתבר דאפילו בטל דהוי דרבנן כיון דאפשר למבדקיה בדקי' ליה והכין מכרעא לי הא בעיא דודאי ליכא מאן דאמר דבית בי"ד להוי בחזקת שאינו בדוק אלא דמבעי ליה אי חזקתו בדוק או אין חזקתו בדוק והיינו דקאמר נפשוט מינה דאין חזקתו בדוק ואהדר ליה דלא אלא הכא במוחזק לן ודאי דלא בדיק ואם איתא מאי קא מבעי"ל דבין חזקתו לאין חזקתו וליכא מידי כיון דספיקא דרבנן לקולא אלא ש"מ דכיון דאפשר למיקם עליה דמלתא כל בספיקא צריכה בדיקה וכן בכל ספק דרבנן או ספק ספיקא דאורייתא כל שאיפשר לעמוד על בירורו של דבר אין מתירין עד שיעמדו עליו (ח"י):