מהר”ם חלאווה על פסחים קד

ות"ק זמנין דנפיק מיניה ברא מעליא וליכא לאקשוי הכא השתא גופו מותר ממונו לא כל שכן דהכי אמרינן בפרק בתרא דבבא קמא גבי מסור למאן דאסר לאבד ממונו ביד דהכא לאו גופו מותר דלא התירו לעיל אלא ברץ אחר הזכור כמו שפירשתי

מסקנא דשמעתין. בצק שבסדיקי עריבה אם הוא כזית במקום אחד בכל מקום שיהי' חייב לבער פחות מכזית אפילו שני חצאי זתים אם הם במקו' העשוי לחזק אינו חייב לבער במקום שאין עשוי לחזק אפי' פחות מכזית בלבד חייב לבער. בד"א בעריבה אבל בבית פחות מכזית אינו חייב לבער אבל שני חצאי זתים אפילו בית ועליה חייב לבער. בד"א בבצק אבל פירורין של פת כל שהוא פחות מכזית אינו חייב לבער ושני חצאי זתים וחוט של בצק ביניהם אם אוחז בחוט ועולין עמו דינו בכזית ואם לאו דינו בפחות מכזית

הפת שעפשה כל שנפסלה מלאכול לכלב אינו חייב וכן מלוגמא שנסרחה כמו שפירשתי אינו חייב לבער. ואם נתן לתוכה עורות אפי' שעה אחת אין זקוק לבער. וככר שאור שיחדה לישיבה אם טח פניה בטיט אינו חייב לבער. בצק החרש אם יש כיוצא בו שהחמיץ הרי זה אסור אין שם כיוצא בו אם שהה כדי הילוך מיל חייב לבער לגבל לתפלה ולנטילת ידים ארבעת מילין כמו שפירשתי. ולא שאני אלא לפניו אבל לאחריו אפי' מיל אינו חוזר אבל פחות ממיל חוזר

כיצד מפרישין חלה בטומאה בפסח אם נטמא' קודם גלגול יעשנה קבין ואחר אפיה יפריש ע"י צירוף סל. ואם כבר גלגלה לא תקרא לה שם עד שתאפה ולאחר אפיה יפריש ויניחנו עד חולו של מועד וישרפנו בד"א בחלת א"י אבל בחו"ל אם יש בהן קטן שלא ראה קרי מימיו קורא לה שם ואופה ומאכילו ואם אין כהן קטן עביד כדאמרן וחלת חו"ל בטלה ברוב ומותר להוסיף עליה לבטלה כל שנתערבה ממילא במקצת כדפרישית

האופה מיום טוב לחול או לחבירו אינו לוקה אבל התבשיל אסור כל שנעשה בו הערמ'. ואם הזיד בדבר משמתי' ליה דעבר אדרבנן. בד"א בשעשה כל התבשיל לצורך חול אבל אם צריך לבשל לסעוד' היום מותר להוסיף מה שירצה מפני שמתקן התבשיל ואיכא קצת צורך היום דומיא דממלאה תנור פת מפני שהפת יפה בשעה שהתנור מלא ואעפ"י שמכוין למותר ובלבד שיהא צריך לעיקר התבשיל ליומו ולא יערים. בהמה מסוכנת אם יש שהות ביום לאכול כזית צלי לאח' שחיט' ישחוט אעפ"י שאין בדעתו לאוכלו התירו משום הפסד ממונו

שיעור החלה מ"ג ביצים וחומש ביצה וכך מותר ללוש בבת אחת בפסח והוא כלי שרחבו ג"ט וארכו שנים וחצי ורומו אצבעיים וחצי אצבע וחומ' אצבע ועיסה שנילושה בכדי חיוב חלה ואפאה ובא להפריש אינו צריך צירוף אלא הקיפה שיסמוך הכל בכל מקום שירצה ויפריש ואם עדיין לא לתחייב הסל או כלי שיש לו תוך מצרפן. בד"א בשנתן שם בעוד הפת חם אבל לאחר שנצטנן אינו מן המובחר וכן עמא דבר בפסח. ובצירוף כלי שהן תוך כלי א"צ מגע זה לזה

שלש נשים לשות בענין זה רבקה לשה וכשמתחלת לערוך רחל מתחלת ללוש וכשרבקה אופה ורחל עורכת לאה מתחלת ללוש וכשגמרה רבקה אפייתה רחל אופה ולאה עורכת ורבקה חוזרת ללוש כל זמן שעוסקת בבצק כסדר הזה אינו בא לידי חימוץ. בד"א בתנור קטן שאינו מכיל אלא לישה אחת אבל בגדול לשות בבת אחת כמה שיחזיק ואם בא לידי שיהוי הפסק תלטוש בצונן ואינו בא לעולם לידי חימוץ. איזהו חמץ מדרבנן מיהא כל שהכסיפו פניו כאדם שעמדו שערותיו

ארבעה עשר שחל להיות בשבת מבערין את התרומ' מלפני השבת וחולין בזמנן. ואסו' לאכול שום מצה בכל ערב הפסח. ההולך לדבר מצוה ונזכר שיש לו חמץ בתוך ביתו או שנסתפק אם יכול לשוב ולבער ולחזור למצותו יחזור ואם לאו יבטל בלבו אם הוא קודם חצות ואם לאחר חצות אפי' אין לו שהות יחזור ויבער ואפי' הולך למול את בנו. וסעודת אירוסין בבית חמיו מצוה היא ואפי' סעודה של סבלונות. ועל חמץ כזית חוזרין. והולך לדבר הרשות אפילו יש לו שהות יחזור מיד. ותלמיד חכם אין רשאי ליהנות מסעודת בת כהן לישראל עם הארץ ולא בת ת"ח לע"ה שאין זיווגן עולה יפה. ות"ח המרבה סעודתו בכל מקום לסוף מחריב את ביתו ומאלמן את אשתו ומייתם את גוזליו. ותלמודו משתכח ומחלוקות רבות עליו ומחלל שם שמים וגורם שם רע לו ולבניו עד סוף כל הדורות. ששה דברים נאמרו בעם הארץ אין מוסרין לו עדות ואין מקבלין ממנו עדות ואין מגלין לו את הסוד ואין ממנין אותו אפטרופס