מהר”ם חלאווה על פסחים קג
Maharam Chalava (Pesachim) 103 · מהר”ם חלאווה על פסחים · free full Hebrew text
Open in the reader →ולשבות שביתת הרשות. פירש"י ז"ל לקנו' שבית בעירובי תחומין. ואינו מחוור דהא קיימ' לן דאין מערבין אלא לדבר מצוה אלא הכי פירוש' לשבות בבית קרובו או אוהבו שביתת הרשות דאין בה סעודת מצוה. יחזור מיד אפי' יש שהות ביום ואפי' קודם חצות
וכן מי שיצא מירושלם ובידו בשר קדש אם עבר צופים פירש"י ז"ל צופים שם מקום וזה קשה דאם אית' הוה ליה למימר וכמדתו לכל רוח. אבל בתוספת' מפרש אי זהו צופים הרואה ואינו מפסיק כלומר כל מקום שנראה מירושלם שורפו במקומו ואם לאו שורפו לפני הבירה. פירש"י ז"ל מדאמרי' בפ' כל שעה כל בקדש בקדש באש תשרף. ואינו מחוור דאי מדאוריית' מה לי עבר צופים מה לי לא עבר. אלא ודאי לא נאמר מקרא זה אלא על האימורין של קדשים קלים ועל קדשי קדשי' אבל על קדשים קלים שנאכלין בכל העיר כי הני לא. אלא דרבנן גזרו עלייהו אטו קדשי קדשים כל שהוא תוך צופים
שורפו לפני הבירה. התם בזבחים פרק טבול יום מפרש מאי בירה אמר רבה בר בר חנה מקו' יש בהר הבית ושמו בירה. וריש לקיש אמר כל הבית כולו בירה כדכתיב אל הבירה אשר הכינותי
ר' יהודה אומר זה וזה בכזית. וקיימ"ל כותי' אע"ג דרבים פליגי עליה דהא ב"ה קיימי כוותיה במס' ביצה דתנן ב"ש אומרים שאור בכזית וחמץ בככותב' וב"ה אומרים זה וזה בכזית ואוקימנא התם דלענין ביעור פליגי אבל לענין אכילה זה וזה בכזית לכולי עלמ'
וחכמים אומרים בשר קדש בכזית וחמץ בכביצה מפרש בירושלמי בשר קדש דלית לי' תקנת' בבטול בכזית חמץ דאית ליה תקנתא בבטול בכביצה
אמר רב כהנא אי לאו דנסבי כהנתא לא גלאי. רב כהנא לאו כהן הוה ואע"ג דאמרי' דקידושין רב כהנא שקל סודרא מפדיון הבן דלמא בשביל אשתו כדאמרינן בפ' הזרוע רב כהנא אכיל בשביל אשתו
לא מצא בת גבאי צדקה ישא בת מלמדי תינוקות משמע דגבאי צדקה עדיפי ממלמדי תינוקו' ובפ' השותפין שרצו אמרי' המשכילים יזהירו כזוהר הרקיע אלו גבאי צדקה ומצדיקי הרבים) ככוכבים אלו מלמדי תינוקות. ולכאורה טפי עדיפי כוכבים מזוהר הרקיע התם לשכר עצמן קאמר
ע"ב ע"ה מותר לנחרו ביוה"כ שחל להיות בשבת. וא"ת והא אין מיתת בית דין דוחה שבת כבר פי' הרב אלפסי ז"ל דבעם הארץ שהוא רץ אחר הזכור או אחר נערה מאורשה שנתן להצילה בנפשו אפילו ביוה"כ שחל להיות בשבת. וא"ת א"כ מאי איריא ע"ה אפילו ת"ח נמי.. כבר כתב רבינו שרירא גאון ז"ל בתשובה דבגנות ע"ה מספר וה"ק אוי לו לע"ה שסכלותו ועמיותו גורם לו לפעמים שיהא מותר לנחרו ביוה"כ שחל להיות בשבת שאינו נזהר מזכור ומנערה מאורשה שאינו יודע עונש יוה"כ ודין חייבי מיתות ב"ד וכל הקודם להרגו זכה וכל מיתה שהוא יכול להורגו וזהו שאמרו מותר לקורע כדג ומגבו דהיינו במה שפגע מי שרץ אחריו מה שאין כן בתלמיד חכם שנזהר מן העבירות ואינו נכשל ועל דרך זה אפשר לפרש ע"ה אסור לאכול בשר שאינו יודע הלכות שחיטה מתוך עמיותו ויאסר בבשר לפעמים בחסרון שוחט ולפי' אמרו לא לאכול בשר ולא לאכול דגים שאין בהן צורך למוד
ששה דברים נאמרו בע"ה אין מוסרין לו עדות ואין מקבלין ממנו עדות הקשה הרב אלפסי ז"ל דהא אמרינן במס' חגיגה כמאן מקבלין סהדות' מע"ה כר' יוסי דעד כאן לא פליגי רבנן עליה דר' יוסי אלא בטהרת יין ושמן דר' יוסי מאמינן משום איבה ורבנן לא חיישי לאיבה אבל בקבלת עדות אפי' רבנן מודו ומשו' דר' יוסי מאמינם להדיא אמר כמאן כהאי תנא. ותירץ דהתת בע"ה שאינו במקרא ובמשנה אבל ישנו בדרך ארץ ובמצות ולא חשיד. והא דאינו אפילו בד"א וחשיד אכל הני דאמרי' הכא. ואם תאמר אם כן מאי איריא אין מקבלים לכתחלה אפי' בדיעבד נמי דגרסי' בשילהי פ"ק דקידושין כל שאינו לא במקרא ולא במשנה ולא בדרך ארץ אינו מן הישוב אמר ר' יוחנן ופסול לעדות. א"ל דאין ה"נ דאפילו בדיעבד נמי ור' יוחנן התם דיוקא דהך אתא לאשמועינן דלא תימא דוקא לכתחילה אין מקבלין אלא ה"ה דיעבד
ויש אומרים אין מכריזים על אבידתו י"מ אין משיבין דאלו הכרזה אמאי לא דלמא מת"ח הוא ואינו מחוור דזה גזל הוא והיכן הותר גזלו של ע"ה אלא פי' בתוספות כגון שנמצא' במקום שמצויין ע"ה ואין מכריזין עליה דמסתמ' של ע"ה הוא: