שו"ת מהרא"ל ט

סימן א

בא"ח (סימן יא ס"ו) אם עשאום מצמר גזול פסול דכתיב ועשו להם משלהם והוא מדברי הרמב"ם וכתב רמ"א דדוקא שגזל החוטין אבל אם גזל צמר ועשאן חוטין כשרים דקנאן בשינוי וכתב ב"י ליישב דברי הרמב"ם אפשר דמיירי קודם יאוש או משום דהוה שינוי החוזר לברייתו ובט"ז תמה עליו דקודם יאוש פשיטא דהא אמרינן גבי קרבנו ולא הגזול אי לפני יאוש פשיטא כדאיתא בב"ק (דף סז:) ודבריו תמוהין דשם טעמא משים שא"י להקדישו כדא תא כי יקדיש ביתו מה ביתו ברשותו (וראיתי שכבר תפסו עליו בזה) וזה לא שייך בציצית ועל תירוץ השני של ב"י הקשה ג"כ דהא לאו שינוי חוזר לברייתו הוא לכן תירץ דטעמא של הרמב"ם דס"ל דאע"פ שקנאו בשינוי מ"מ הוה מצוה הב"ע וכמ"ש בתוס' ר"פ לולב הגזול דכל מצוה דאורייתא הוה כקרבן לענין זה וגם תירוץ זה תמוה דא"כ קשה ג"כ ל"ל קרא ועשו להם משלהם פשיטא דמיפסל משום מצוה הב"ע וכמו שהקשה על הב"י ונראה להליץ בעד הט"ז דבלא"ה קשה מה שהקשה באידך קושי' על הב"י שתירץ דהוה שינוי החוזר לברייתו והקשה דלא הוה שינוי חוזר ואמאי לא הקשה א"כ ל"ל קרא וצ"ל די"ל דהא גופא קמ"ל קרא דשינוי חוזר לברייתו לא מהני ועפ"ז נראה ליישב דקושי' הראשונה שהקשיתי על הט"ז הא בציצית שפיר י"ל דצריך קרא אפי' קודם יאוש נראה דודאי אם אין החוטין שלו פשיטא לי' דלא יצא דהא טלית שאולה פטור מציצית דכתיב כסוחך ממעט כסות שאינו שלו א"כ משמע ודאי דגם החוטין צריכין שיהי' שלו דהחוטין גם כן מין כנף וכ"ש למ"ד מין כנף א"כ לא צריך קרא לזה דהחוטין לא עדיפי מכסות עצמו והרי חם החוטים אינם שלו לאו מין כנף הוא ועיין תוס' פ' התכלת (דף לה ד"ה כתוב) דלכ"ע בעינן מין כנף א"כ כמו שהכסות צריך להיות שלו כמו כן הציצית וא"כ יש ליישב תירוץ הט"ז דס"ל להרמב"ם חוטין גזולין פסולין משום מהב"ע ומה שהקשיתי א"כ קרא ל"ל י"ל דקרא אתי היכא דלא שייך מצוה הבאה בעבירה דהא לפי שיטת הט"ז דשייך מצוה הב"ע אפילו כבר קנאו א"כ תיקשי הך דאוונכרי דאמרינן דהוי יאוש ביד הנכרי ושינוי רשות בידי אוונכרי וקשה הא מצוה הב"ע וצ"ל דלגבי אחר ליכא מצוה הב"ע אי קני להו וא"כ יש לומר שפיר דקרא אתי בגזל חוטין וצבען תכלת ומכרן לאחר קודם יאוש דאי קני להו בשינוי א"כ לגבי אחר תו לא מקרי מצוה הב"ע כיון דכבר קנינהו בשינוי מיהו באמת תכלת הוה שינוי החוזר לברייתו דהא תכלת יוכל להעביר רק קלא אילן לא עבר כדאיתא בר"פ הגוזל וא"כ קרא אתי לגזל חוטין וצבען תכלת ומכרן לאחר וקמ"ל דשינוי החוזר לברייתו לא הוה שינוי מיהו הט"ז תירץ שיטת הרמב"ם דמיירי לגזלן עצמו ודאי פסולין משום מצוה הב"ע אבל בקרא י"ל דקמ"ל דשינוי חוזר לברייתו אינו קונה ונפ"מ במכרו לאחר דתו לא שייך טעמא דמצוה הבאה בעבירה כן י"ל להליץ בעד הט"ז

ומ"מ בעיקר ישובו לא ידעתי צדיק מה פעל בישוב דברי הרמב"ם דהא מוכח ודאי מהא דאוונכרי דפריך ולקני בשינוי שם ושינוי מעשה משמע דלא הוה מצוה הב"ע אי איכא שינוי וכן בכשורא דמטללתא דעבדי בי' רבנן תקנת מריש משמע היכא דכבר קנאו תו לא חשיב מצוה הבב"ע לכן לר"ת נמי י"ל דוקא היכא שלא נשתנה חשיב מהב"ע אי יאוש קני שהדבר בעינא כמו שהוא לכן אע"פ שקנאו מקרי מהבב"ע משא"כ היכא שנשתנה הדבר מודה ר"ת דתו לא מקרי מצוה הבאה בעבירה ואף דמריש חשיב שינוי החוזר לברייתו מ"מ כיון שעכ"פ נשתנה עכשיו ותיקנו שא"צ לסתור הבנין שפיר דחשיב שינוי ותו לא הוה מצוה הב"ע אם כן לא העלה ארוכה לדברי הרמב"ם דבשינוי לכ"ע לא חשיב מצוה הבב"ע

לכן לענ"ד אפשר לומר בדעת הרמב"ם דכיון דבעינן טוי' לשמה ובטוי' הוא שנעשה שינוי מאשר היה צמר מעיקרא א"כ י"ל דס"ל כשיטת ר"י דלכך הוא מצוה הבאה בעבירה אע"ג דבהקדש איכא יאוש ושינוי השם מ"מ כיון שע"י ההקדש בא הקנין מקרי מצוה הב"ע א"כ י"ל כיון שהטוי' מצוה וע"י הטוי' קונה הוה מהב"ע (ויש לחלק) ולפ"ז אפשר דאם גזל צמר טווי לשם ציצית וצבעו באופן שאינו חוזר דקני ליה בשינוי כיון שהצביעה אינה מן המצוה י"ל דגם להרמב"ם כשרים

והנימוק"י כתב ודוקא שגזל חוטין ועשאן ציצית אבל גזל צמר ועשאן חוטין קנאן ביאוש ושינוי הגוף וכתב במג"א דאפשר דס"ל דהוה שינוי החוזר לברייתו לכן הצריך יאוש עם השינוי וקשי' לי אם ס"ל דשינוי החוזר לברייתו קינה עם יאוש א"כ קשה אפי' גזל חוטין ועשא' ציצית נמי יהי' שינוי החוזר לברייתו עכ"פ דהא בסוכה ר"פ לולב הגזול גבי אוונכרי פריך לקנוי' בשינוי מעשה ומשני דס"ל לולב א"צ אגד ואת"ל צריך אגד שינוי החוזר לברייתו הוא א"כ משמע דהאגד נחשב שינוי א"כ קשה אפילו גזל חוטין כיון דקיי"ל קשר עליון דאורייתא נמי הוה יאוש ושינוי החוזר לברייתו

גם קשה לפי דפת התוס' דרבה ס"ל שינוי החוזר לברייתו קונה מן התורה כמ"ש בב"ק (דף סה: ד"ה הן) ובר"פ הגוזל א"כ קשה איך ממעט קרא ועשו להם ציצית למעוטי גזולה ממנ"פ אם גזל חוטין ועשאן ציצית א"כ הוי האגד והקשירה שינוי החוזר וקני בשינוי ואם גזל כסות עם ציצית בלא"ה פטור מציצית מקרא דכסותך ואפשר לומר לדעת התוס' איירי שאחד קשר ציצית בטליתו של חבירו וגזל הציצית שהיו בטלית שלו דלא נשתנה ע"י הקשירה מיהו למ"ש לעיל בדעת הט"ז דחוטין שאינן שלו נפק מכסותך דגם ציצית בעינן שיהיה שלו אי אפשר לומר כן מיהו י"ל לדעת התוס' דכיון דלא קנאן רק על ידי הקשירה והקשירה היא מהמצוה מקרי מצוה הבאה בעבירה כמו בלולב הגזול והקדש כדפרישית לעיל בדעת הט"ז אבל הנ"י נראה דלא ס"ל סברא זו דאי ס"ל סברא זו י"ל סברא זו גם בטוי' כמ"ש לדעת הרמב"ם וא"כ קשי' אפילו גזל חוטין וקשרן נמי איכא יאוש ושינוי חזר לברייתו

אלא דקשה לפ"ז הא דאמרינן בסוכה פ' לולב הגזול קסבר לולב א"צ אגד ואת"ל צריך אגד שינוי החוזר לברייתו וקשה אי צריך אגד א"כ האגד מן המצוה וא"כ הדר ה"ל מצוה הבב"ע ועמ"ש בחידושי סוכה שם

סימן ב

שאלה על ישראל שהיה לו פאבריקין לעשות מעשה אורג סחורות נאיקין וכדומה ויש אומנים עושים מלאכה ע"פ השוואה מכל אמה והישראל ייחד להם מקום והאומנים עושים בשבת ובכל יום אם יש איסור בדבר

א) תשובה הנה ראיתי למעל' שהאריך בדברי אריכות וקשה עלי לטרוח לעיין בדברי אריכות במקום שאמרו לקצר ע"כ באתי בקצרה הנה מעל' חשב שהוא הדין הנזכר (בסימן רמ"ד סעיף ה') אם שכר עכו"ם לשנה שיכתוב לו או שיארוג לו בגד הרי זה כותב ואורג בשבת כאילו קצץ שיכתוב לו ספר או שיארוג לו בגד שהוא עושה בכל עת שירצה ובלבד שלא יעשה בבית ישראל כו' ויש מי שאוסר וחשב מעל' שהראב"ד אוסר בנידון זה והרמב"ם אפשר שאוסר נמי כיון שהוא בבית ישראל ובזה לא כוון יפה בדברי שניהם גם ראיתי ראשית דבריו לתמוה על הט"ז (ר"ס רמ"ד סק"ב) שהקשה למה אסור בשדה בקבלנות ובאריסות שרי והתוס' כתבו דבבית רגילין לשכור מדי יום יום והרואה אינו אומר קבלנותיו עביד וכתב בט"ז דמשמע דבשדה מותר קבלנות ועל זה כתבו אח"כ לחלק דדוקא במטלטלין מותר קבלנות וכתב בט"ז לפרש דס"ל התוס' דבבית רגילין לשכור שהוא תמוה שהרי עיניו רואות דדרך לבנות בקבלנות ומתרץ דבשדה יש שני דרכים אריסות וקבלנות להיתר ודרך אחד לאיסור שכירות יום בזה אזלינן לקולא דרגילין שעובד לעצמו ג"כ לכן בשדה אפילו עובד בקבלנות אין כאן אלא צד אחד לכן אסור ומעל' תמה על הט"ז דגם בקבלנות איכא נמי צד אריסות והאריך בתימא ובאמת לא ירד לסוף [דעת] הט"ז דודאי אם הוא אריס באמת אף שיש דרך איסור בשכירות אם לא יודע להם יש שני דרכים להיתר אריסות וקבלנות ואם יודע להם האמת הרי אריסות מותר אבל בקבלנות כיון שיתברר להם שאינו אריס שהרי אינו נוטל חלק בפירות אין כאן רק צד אחד להיתר קבלנות וצד אחד לאיסור היינו שכירות ויש שיתלו בשכירות לכן אסור גם קבלנות שיתלו בשכירות אחר שיתברר שאינו ארים אין כאן רק צד אחד להיתר ובט"ז חסר תיבה אחת במ"ש דודאי אינו צ"ל דודאי אינו אריס וזה פשוט בכוונת הע"ד