מגיני שלמה ט

ז"ל אלא שצריך טעם למה הקילו בשמעתין במקצת ספיקות ונראה דגבי קבוע כיון שהעכבר נכנס ודאי בבית זה וליכא למיתלי בבית אחר אלא דלא ידעינן אי מצה עייל אי חמץ וכיון דקבוע כמחצה על מחצה ואפשר דחמץ שקל א"כ הוי כבית דמספקא לן אם נשתמשו בו דבעי בדיקה ה"נ בבית זה אע"ג דבדקוהו השתא דנכנס עכבר הדר מספקא לן אם נסתפק חמץ בבית זה ובעי בדיקה אבל אם לפנינו שני בתים דאיכא למיתלי בבית האחר הוי כספק ביאה דלא החמירו בו כמ"ש לקמן בע"ה ועוד כיון דא' מהם ודאי אין צריך בדיקה לא החמירו וכן בשני צבורין כיון דא' מהן ודאי מצה לא החמירו אבל בספק ביאה כזו דקרוב לודאי הוא החמירו כמו שהחמירו בתחיל' בדיקה אפי' בספק אם הכניסו שם חמץ כיון דרגילים להשתמש שם ה"ה דבר זה הוי כרגיל ואין להקשות דא"כ מאי פריך לעיל ואין ספק מוציא מידי ודאי והתניא כו' דלמא חמץ שאני דעיקר תקנתא הוא מספקא כמ"ש ואין לומר א"כ אפי' בלא ספק מוציא מידי ודאי ליתסר ואפי' בהכל ספק הא ליתא דבכול' ספק לא החמירו דהוי ס"ס וס"ס שרי כדאיתא לקמן בשמעתי' וכמ"ש לקמן בע"ה וכדאמר רבא דחצר אין צריך בדיקה מפני שהעורבים מצוים שם וה"ה לולין ורפת בקר ולפי זה נראה דה"ה בכל מקום שחולדה וברדלס מצוין לרבא דאמר דגם להם לא משיירא דע"כ צ"ל כן למאי דמדמי בדיקת חמץ לבדיקת נפלים י"ל דהמקשן דייק מלישנא דרבא דאמר ואין ספק מוציא מידי ודאי משמע בכל מקום דהל"ל גבי חמץ אין ספק כו' ואין להקשות דמ"מ המקשן הראשון דפריך מנפלי' מאי מקשה דלמא חמץ שאני כמ"ש י"ל דגם גבי נפלים הצריכו בדיקה מספק אפי' אין לו אשה ומה שהקשה ר"י דנוקמה אחזקה מלבד שהוא מיושב בדברינו דגבי חמץ לא העמידו על החזקה כמ"ש נ"ל לישב עוד לשיטה זו ע"פ מה שכתב הוא עצמו ז"ל ביבמות דף פ"ב ד"ה שתי קופות דגבי שתי קופות דלקמן לא שייך למימר אוקמא אחזקה דמה שנפל לתוך קופה של חולין ספק הוא ואין לו חזקת היתר עכ"ל ונ"ל לבאר תחילה דעתו ז"ל דלמה לא יהיה חזקת היתר לקופה של חולין ומה ראית לילך אחר הדבר שנפל דלית ליה חזקה ולא אחר הקופה ע"כ נראה דהטעם כיון דשרינן לזרי' הקופה עם מה שנפל ונתוסף על הקופה לזה לא מהני חזקת הקופה להתיר מה שנפל כיון דלמה שנפל ליכא חזקת היתר וא"כ ספק איסור הוא וממילא גם הקופה אסורה דאיך אפשר לומר דמה שנפל אסור והקופה מותרת ה"נ בנדון דידן כיון דצבורא של חמץ בפנינו ונתחייב בביעור ונאבד לעינינו ולא מבעי' בזו שנכנס עכבר ודאי עם ככר לבית אלא אפילו בספק ביאה מ"מ כיון שהככר נתחייב בביעור והוא אינו יודע אם הוא מבערו אם לאו והוא בספק איסור. בל יראה וליכא לאוקמיה לככר זה בספק היתר א"כ צריך בדיקה לצאת מספק איסור ובאמת יש לתמוה למאי דמשמע בדבור זה דאפי' בלא ביטול דספק דאורייתא הוא מוקמינן אחזקת בדוק לענין בדיקה וכן משמע לקמן מקושיי' ר"י גבי ספק על וא"כ גבי שני צבורין א' שקל מצה וא' חמץ מאי פריך אימר דאמרינן שאני אומר וכו' ומאי קושיא והלא איכא חזקת בדוק אלא ע"כ צ"ל דליכא חזקת בדוק מטעם שכתבתי וא"כ מה הקשו לעיל. והשם יודע כי אחרי כתבי מצאתי סברא זו שכתבתי בשם ר"י מיבמות בספר מהרש"א ז"ל וכתב לקמן גבי ספק על דס"ל לר"י דלא אמרינן דכולה שמעתי' מיירי אפילו בלא ביטל מטעם חזקת בדוק לבד משני צבורין אוקמא אחזקתה והוא לא כתב טעם למה לא נאמ' גם גבי שני צבורין אוקמא אחזקה ולא כתב טעם כ"א גבי שתי קופות ודין דשמעתין בשני צבורין לא הזכיר ונראה דגם הוא ס"ל כמ"ש דגם גבי חמץ ליכא חזקה מטעם זה כמ"ש מיהו מצאתי בדברי הרשב"א ז"ל בפי' משניות פ"י דתרומות דגבי בתי' דשני צבורין איכא חזקת בדוק וזה סותר דברי התוס' דכאן דא"כ למה לי דרבנן דהא ס"ל לתוס' דגם בדאורייתא מהני חזקה וצ"ל דאי הוי דאורייתא ליכא חזקה מטעם שכתבתי דהאי ככר הוא באיסור לא יראה ולית ליה חזקה וחזקת בית לא מהני להוציאו מספק בל יראה שהוא עליו מחמת ככר זה ומה לי לשיטת ר"י דקאי אאכילת ככר דליכא חזקה או אאיסור בל יראה דאסור להשהותו משא"כ אי איסור דרבנן הוא דליכא בככר איסור אלא שחכמים הצריכו לבדוק כל הבתים והבית הוא בדוק כבר וא"כ הר"ש ז"ל במסכת תרומה קאי אסוגיא דידן דמיירי בבטול ואית ליה לבית חזקה כמ"ש אבל מה שהקשה ר"י לעיל אפי' רש"י צלע"ג כיון דס"ל דחזקה מהני אפילו בלא ביטול א"כ בשני צבורין גם כן להני חזקה ואי ליכא חזקה שם כמ"ש גם לעיל ליכא חזקה ואפשר דר"י ס"ל דבדאורייתא לא מהני חזקה וקושי' ר"י הוא על רש"י דמ"מ היכי מייתי תלמוד' ראי' מט' חניות והא לא דמיא להתם ולא שייך למימר היינו ט' חניות דהתם ליכא חזקה ונהי דס"ל לתלמודא לסברא דלא מהני מיהו מהתם אין ראיה דדילמא גבי בית איכא חזקה דכיון שאין הככר בפנינו וצריך לבדוק כל הבית והבית נבדק כבר מהני ליה חזקה שאין צריך לבודקו ולקמן גבי שתי קופות מייתי בק"ו דאם גבי שתי קופות דליכא חזקה אמרינן שאני אומר כ"ש בבתים כמ"ש הרשב"א ז"ל שם ולקמן גבי ספק על ס"ל לר"י ג"כ דמיירי בביטול וקשיא ליה דאפילו בחדא ספקא שרי מטעם חזקה דמטעם ספיקא דרבנן לחוד לא קשיא דלמא גבי חמץ החמירו אלא מטעם חזקה קשיא וזהו דלא כמ"ש החכם מהרש"א ז"ל:

מיהו קשיא מנלן לר"י דלמא מיירי לקמן בלא ביטל כדמוקי ר"י לקמן גבי על ובדק ולא אשכח והתם לא מהני לכ"ע ומ"מ יהיה איך שיהיה אין כאן קושיא על רש"י דרש"י ס"ל דמהני חזקה אפי' בדאורייתא כדמשמע בכל התלמוד וא"כ אם עכבר נכנס בודאי לבית פשיטא דליכא חזקה בדאורייתא כמו גבי שתי קופות ומתני' דתרומות פ"ו שהביאו התוספות ביבמות דנפלה סאה א' ואין יודעים באיזה קופה בהא מהני חזקה אפי' בתרומה דאורייתא דלא מוקמינן בתרומה דרבנן כ"א בשני סאין דנפל גם לקופה של חולין בודאי לא מהני חזקה מטעם של ר"י ז"ל אבל בסאה אחד איכא חזקה כמ"ש התוס' ביבמות:

ועוד י"ל שיטה אחרת על קושית התוס' ז"ל על פי' רש"י דס"ל לרש"י דלא מהני ביטול לחמץ הידוע מן התורה כי אם בעור ולא מהני ביטול כי אם לחמץ שאינו ידוע וחכמים הצריכו בדיקה וכמ"ש הרמב"ם ז"ל פ"ב מהל' חמץ כפי מה שכתוב בנוסחא שלנו וכבר הארכתי ת"ל בתשובה אחת לחזק דעת זו בראיות הרבה ודלא כפי' הב"י ז"ל שמחק נוסחא זו ויישבתי שם כל הראיות שנראים סותרים לדעת זו ובזה מיושב מה שכתב רש"י בריש פרקין שכתב בודקין שלא יעבור בבל יראה והקשו התו' דבדיקת חמץ דרבנן. ולפי זה א"ש דאיכא בדיקה מ"ה ג"כ כשיודע בודאי שיש חמץ במקום א' צריך לבדוק והכריחו לרש"י לפרש מתני' על בדיקה דאוריי' מדמייתי בגמרא ראיי' לבדיקת החמץ אור הנר מקראי וכמ"ש הר"ן ז"ל לשיטתו והשתא א"ש דבעכבר נכנס ודאי ולא ידעינן אי חמץ עייל או מצה הוי ספק דאורייתא דקבוע כמחצה על מחצה נפקא לן מקרא כדאיתא ספ"ק דכתובות ופרק המניח וכי היכי דאי ודאי חמץ הוא צריך בדיקה ה"נ ספק זה שהוא ספק דאורייתא כמ"ש. ועוד אני אומר דלשיטה זו א"צ לאוקמה בבית בדוק אלא מיירי באינו בדוק מיהו נ"מ דחייב לבודקו מדאורייתא ואם לאו עובר בבל יראה אעפ"י שמבטלו ויש חילוק בין עבריין דאורייתא לדרבנן כנודע והשתא יש לחרץ כול' סוגיא דבאינך כיון דספק ביאה היא הוי חמץ שאינו ידוע אבל קבוע דאורייתא הוא כמו שכתבתי ונתישב גם קושית התוספות לעיל ד"ה כדי דהקשו דבדרבנן אתי ספר ומוציא מידי ודאי דהכא דאורייתא היא ואפילו ביטלו כדמשמע פשטא דמתניתין דמיירי בבודק והבודק צריך שיבטל ואתי נמי שפיר מתניתין דאין חוששין אבל בספק ביאה אינו אלא דרבנן: