מגיני שלמה ח

דמאן לימא לן דמתניא בי ר"ח ור"א כמו שכתבתי כמה פעמים בשם התוס' ואני ראיתי בתוספתא פ"ק דחלה דתניא עיסת ארנונא חייבת בחלה מפני שהוא חייב באחריותה עד שעה שימסור וזה סותר תלמודא דידן דפריש טעמא משום דלית ליה קלא משמע דמדינא פטור אלא משום מראית עין חייב וגם מן תוספת' זו משמע דמיירי דלא מצי מסלק ליה דאל"כ למה לי טעמא דחיוב אחריותה הא לגמרי שלו היא כדמשמע בשמעתין גם חיוב אחריות לא שייך אם אינו מחויב למסור העיסה עצמה ואפשר דהיא היא התוספתא שהזכיר הרשב"א ז"ל דרחוק הוא דהתוספתא תני אע"ג דלא מצי מסלק ליה דזהו לשון התלמוד הוא ולא לשון ברייתא יהיה איך שיהיה מ"מ יש לדקדק למה שתיק תלמודא לאתויי סייעת' לרבא על עיסה לפחות תניא כוותיה דרבא בעיסה ומחמת זה לא חשו לתוס' שלנו נ"ל:

שם ד"ה יחד לו בית פ"ה דלא קיבל עליו אחריות וקשה לר"י מאי אתא יחד וכו' והיכי נמי מסיק למימרא דשכירות קניא. ולעד"נ דרש"י ז"ל ס"ל דקבל עליו אחריות דכולי שמעתי' אין פירושו שקבל עליו אחריות בפי' דבכל סתם פיקדון חייב באחריות וכן בכולי לא קתני כ"א הפקידו אצלו או יקבל פקדונות וכן חמירא דבני חילא אטו החיילות הוו צריכין להתנות עמהן אלא סוגיא דכולי שמעתי' פירושה דאם קבלה בפקדון ממילא הוא חייב באחריות מה שא"כ אם לא קבלו בפקדון אלא הנכרי הניחו אצלו כך שרי דלאו שלך הוא וא"כ א"ש דברישא קאמר דאם הפקידו אצלו דכל שקבלו בפקדון חייב באחריות יחד לו בית ר"ל שלא קבלו בפקדון אלא א"ל הא ביתא קמך דאינו לא ש"ש ולא ש"ח כדאמרינן בהזהב דף מ"ט ע"ב אינו חייב לבער וא"כ טובא קמ"ל דלא מבעי' לא קבל עליו אחריות דשמעתי' שפי' שלא קיבל שמירה כלל אלא דכותי הניחו מאליו כמו רישא דבריית' נכרי שנכנס ובצקו בידו וכמ"ש רש"י דהיינו ברייתא דאתה רואה של אחרים או שאמר בפי' שאינו מקבל אחריות דפשיטא דאינו זקוק אלא אפילו א"ל הרי הבית לפניך דס"ד דזהו קבול שמירה קמ"ל דאינו שומר כלל כדמשמע לן רבא האי דינא בהזהב. והמקשן ס"ד דהוי שומר אלא דאין זקוק משום דשכירות קניא. והשיב התרצן דטעמא לאו משום הכי הוא אלא משום דאין חייב באחריותו כדפירש רש"י בהדיא המצוי בידך דקביל עליה אחריות:

שם ע"ב ד"ה מו' שעות ולמעלה פ"ה מתחלת ו' ולא נהירא וכו'. נ"ל דרש"י ז"ל ס"ל דמו' שעות ולמעלה יש לפרשו בתרי אנפי כ"א לפי עניינו ותדע דהא אמרינן בכמה דוכתי מן המנחה ולמעלה כגון בע"פ דתניא לא יאכל אדם בע"ש ובעי"ט מן המנחה ולמעלה וכי פירושו מסוף המנחה והלא זמן המנחה עד הערב הוא ולר"י עד פלג המנחה ואפי' אם פירושו מן הגעת המנחה דשם אין לפרש כלל מסוף הגעת המנחה שהרי בתחילת החצי שעה האחרונה עשירי אסור לאכול כדמשמע התם בכל דברי המפרשים גם ברגע זו דהגעת מנחה אין לחלק בין תחילה וסוף עו' מצינו אפילו בקראי שקיל וטרי בערכין דף י"ח אהא דאמר קרא מבן שלשים ומבן חמש וכן גבי חמץ מיום הראשון אי הוי בן ל' ובן ה' בכלל וכן יום הראשון או לאו ואע"ג דפשוט התם דבן ששים הוא כלמטה מדכתיב בן ס' ולמעלה וכן בבכורות דף מ"ב לענין פדיון נפקא ליה מבכורי מדבר דכתיב מבן חדש ולמעלה דהוי לאחר ל' לחלק בין ומעלה לולמעלה דומעלה קאי אששים שהוא בן ששים ומעלה ר"ל כמו ששים ויותר וכולה חדא מנינא אבל ולמעלה הוה פירושו כמו וכן למעלה והוי תרי מנינא כאלו אמר דהאי דינא הוא במספר זה ובלמעלה הימנו שהרי גם לפי' ר"ת ז"ל לא פי' מו' שעות ולמעלה הוי עכ"פ גם ו' בכלל לרש"י כולו ולר"ת סופו מיהו א"א לפרש כן לר"ת דהא סוף ו' נמי דרבנן הוא דמדאורייתא אינו אסור כ"א מתחיל' ו' כמבואר בכולי מכילתין וא"כ הדרא קושיא לדוכתא דהא לעיל אמרינן מו' שעות ולמעלה אסור מן התורה ובין סוף ו' לתחלת ז' איכא חלוק משהו כדאיתא לקמן דף י"א ע"כ צ"ל דמסוף שש דקאמר ר"ת היינו משעברו שש וראיתי לקמן דף י"ב ע"ב בתו' שכתבו ד"ה ניכול כולי שש דהא דאצריך תוך שש משמע דס"ל דצריך לשרוף מן התורה תוך ו' דהא לקמן אדאורייתא קאי שהרי קושיית המקשן היא למה גזרו חכמים ועבוד הרחקה כלל כיון דמ"ה מותר כמ"ש רש"י ז"ל וזהו תימה דהא מ"ה מותר כל ו' עד תחילת ז' כמ"ש לעיל כמה פעמים שלא צוה הכתוב לשורפו כ"א אחר זמן איסורו שהוא אחר ו' וכן כתבו לקמן באותו דף עצמו יהיה איך שיהיה מ"מ רש"י ס"ל כמ"ש וכיון דאיכא לפרש הכי והכי ע"כ רב גידל מתחילת ו' קאמר דאל"כ מאי קמ"ל פשיטא כיון דתנן לקמן עבר זמנו אסור בהנאתו ודאי אין קדושיו קדושין דאין כאן שוה פרוטה כמ"ש רש"י בהדיא לקמן ריש פרק כל שעה ואין לפרש דחטי קורדניתא קמ"ל דמדקאמר ואפילו בחטי כו' משמע דלאו הא לחודא קמ"ל דא"כ הל"ל המקדש בחטי קורדנית' מו' שעות ולמעלה כו' אלא מדקאמר המקדש מו' שעות ולמעלה ואפ"ה בחטי משמע דגם מו"ש ולמעלה הוי רבותא וכן צ"ל לדעת בעל העטור ז"ל שהביא הרא"ש ז"ל שפי' דרב גידל אליבא דר"ש דס"ל דמו' שעות ולמעלה שרי בהנאה מן התורה וכו' וא"כ קשה מנ"ל לתלמודא דרב גידל אליבא דר"ש אלא ע"כ כמ"ש:

דף ז' ד"ה לפני סוחרי בהמה פ"ה אף על פי דאיכא למתלי במוכרים כו' ואין נראה וכו' אפשר לומר שדע' רש"י ז"ל דאע"ג דסברת ר"י ז"ל איתא בכמה דוכתי בחולין דף ז' וריש פרק האשה בתרא מ"מ הני מילי היכא דאיכא מיעוטא אבל הכא מיעוטי דחולין הוי מיעוטא דמיעוט' דאיכא למיתלי בשאר מעות קדשים כגון מפריש מעותיו לחטאתו ולאשמו ולעולתו דק"ל דמועלין בהן משהופרשו מיד כדמשמע במעילה דף י"א וכתבה הרמב"ם ז"ל פ"ד ועוד דמפריש מעות לחטא' ואבדו אם נמצאו לאחר כפרה יוליכו לים המלח כדאית' במעילה ותמורה דף כ"ב וא"כ איכא למיתלי ג"כ בשאר קדשים לאיסור והוי חולין דשאר מעות מעוטא דמעוטא והוה כמאן דליתא כלל ולא מצרפינן ליה כלל וזכר לדבר אמרינן כה"ג בע"ז פ' אין מעמידין גבי גבינת בית אונייקי דר"מ דחייש למיעוטא היכא דהוי מיעוטא דמיעוטא לא חייש כלל ה"נ לרבנן נימא האי סברא דלא מצרפינן ליה כלל להוסיף על פלגא אלא הוי מ"מ פלגא ופלגא ומידי ספיקא לא נפיק ועי"ל ע"פ מה שכתבו התוס' עצמן באלו מציאות דף כ"ה דלמתלי בלוקחין עדיפא דאיכא חזקה בהדייהו דמוקמינן למעות אחזקה דלא נפקו עדיין מעשר וא"כ יש לומר דהוי פלגא ופלגא דגבי לוקחין איכא חזקה דמסייע להו וגבי מוכרין איכא מיעוטא דמסייע דעושה רובא להתיר ולכן מכח חזקה לחודה לא סגי דהוי כפלגא ופלגא אלא מכח ספקא ואע"ג דרחוק הוא קצת לפרש דעת רש"י ע"ז הדרך יען כי לא הזכיר מזה כלום מ"מ שינויא מיהו איכא:

דף ט ד"ה היינו ט' חנויות לפי מה שפירש הקונטרס לענין בדיקה ל"נ לר"י כו'. ולעד"נ לתרץ דאע"ג דספקא דרבנן לקולא מ"מ הכא שאני דכל עיקר תקנתא דבדיקה הוא מחמת ספק שהרי הצריכו חז"ל לבדוק בכל המקומות שאין ידוע שיש שם חמץ רק שמסתפקים שם חמץ אע"ג דאיכא למימר אוקמא אחזקתיה שלא היה שם חמץ בתחילה גם עתה לא נשאר שם שום חמץ שאע"פ שנסתפקו אינו מוכח שנשאר שם ועוד אפי' לא ידעינן אם נסתפקו שם הצריכו בדיקה במקום שדרך להכניס חמץ אע"ג דאיכא לאוקמוה אחזקה ומ"ה כיון שהחמירו חכמים בספיקו אסרו כל ספיקות ולא מהני חזקה והשתא א"ש דאצטריך מתני' דאין חוששין דלפום ריהטא משנה שאינה צריכה היא. דמהי תיתי למיחש לספיקא בבדיקה דרבנן והאלקים כי אחרי עיוני מצאתי שכתב הרב המגיד ז"ל פ"ב מהל' חמץ סברא זו בשם הרמ"ה