מגיני שלמה פג

קבול אלא דאין לו טומאה ישנה ומה שהביאו התו' מדקתני אע"פ שחברן לדלת דמשמע מה שקבען לדלת יש לו לגרום טומא' לא הבנתי כלל דגם לרש"י זה גורם הטומאה דמתחילה לא הוי חזי והשת' חזי ומה שפירש מורי הנ"ל על דברי התו' אין התו' משמע כן למעיין וגם לא ידעתי מאי קושיא דלמ' גם לשיטת רש"י נימ' הכי דלשידה קובעין אותו בפותחת ולגל בלא פותחת וא"כ עד שלא נתנן בפותחת טהור דאז אין ראוין לכלו' עדיין שיתנם בפותחת או בגל ומחוסר מעשה הוא ואפי' נימ' דליתנם בגל לאו מחוסר מעשה היא וא"כ ראוין הם ליתנ' בגל מ"מ טהור הוא ממ"נ דהשת' אינו ראוי לכלו' ולקבעו בגל יהיה ג"כ טהור אבל באמת לא קשי' כלום דאקבען בפותחת קאי דאע"פ שקבען אח"כ בדלת ורבות' דכשקבען בפותחת עדיין אינה ראוי' כ"כ דהפותחת בלא תיבה מקרי ג"כ אינו ראוי כ"כ ועוד דאפשר דגם רש"י אע"פ שפי' בריש' דטהורין מטעם דלא חזיין מ"מ בסיפ' הוי רבות' כפי' התו' דאע"ג דנגמרה מלאכתו לגמרי דכשקבען בפותח' לא נגמרה כ"כ דעדיין מחוס' לקבען בדלת ואפ"ה טמאין דמ"מ כלי הוא:

ע"ב מהן להעלותם לגג פ"ה מי חיישינן לטירח' יתיר' וקש' לר"י א"כ הא דפרי' כו' נלע"ד לישב קושי' זו דכולי שמעתין לא קשי' מידי דלא מיירי במוכנין לכך מע"ש דלאו מוקצה היא אלא דפליגי דמר סבר אפי' הכינם אסור להכניס יותר משלש אבנים דאין לו בהן צורך דסגי בג' וה"ל טרח' שלא לצורך ומ"ס דמלא היד שרי דזימנין דצריך ליה לכולן וא"כ לא קשי' מידי דהת' ליכ' אסור' כלל אבל גבי לחצות בו שיניו איכ' אסור' דמוקצה אבל השת' דגדול כבוד הבריות דדחי אסור' דרבנן קשי' ועי"ל דאפי' לא הכינם לא קשי' די"ל דאפי' רבנן דפליגי עליה דר"א התם היינו משום דס"ל דלא ניתנו עצים אלא להסקה ולא לחצות שיניו ולהכי אסור אבל גבי אבנים רבנן מודו דמוכנין הן לצורך ב"ה ודעתיה עלייהו מאתמול אבל הכא פריך שפיר דמשום כבוד הבריות שרי כמ"ש:

פרק רבי עקיבא דף פ"ב ד"ה אר"ע פ"ה משום דבעי למתני מניין שמרחיצין ואין נראה כו' נ"ל דר"ע דרשינהו להני קראי כסדר השנוי במשנה ותנ' דידן אע"פ שקבען כאן במסכת שבת משום מלת' דמרחיצין דשייכ' לשבת מ"מ נקשינהו כסדר דרשת ר"ע שלא היתה עיקר כוונתו משום שבת לחוד אלא לכולהו ועוד נ"ל דגם לרש"י מודה סברת התו' ז"ל מ"ש דקרא דתורם הוא סמוך לקראי דאייתי לעיל לא ימצא אלא דנאדי רש"י מפי' התו' דאי משום דתנ' לעיל קראי דאסמכת' נקט נמי הני קראי מאי אירי' דתנ' לה במסכת שבת והא בכמה דוכתי מצינו במשנה דתנ' קרא דאסמכת' ולא תני להו הת' לכן פי' רש"י כיון דקראי דהני אסמכת' שייך מינייהו גם לשבח לכן תני להו הכא ומ"מ פתח בקר' דע"ז משום דסיים לעיל בקרא הסמוך ולכן תני לה נמי בהאי פרק' ולא פ' ר"א דמילה כיון דשייך לקר' דלעיל:

שם ע"ב ד"ה באבן מסמ' פ"ה אבן מונחת כו' וקשה דבת"כ כו' אף כי לע"ד הייתי יכול לישב אלו הקושיות מ"מ כיון דרש"י ז"ל עצמו פי' פ' דם נידה ופ' בתר' דנדה כדפי' התו' נראה שחזר מפירושו דכאן גם כי התוספות פ" דם הנידה הקשו גם שם כל הקושיות שהקשו בכאן על רש"י משמע שהיה שם לפניהם נוסח' אחרת ברש"י הנה פ' בתרא פי' בהדי' כדפי' התוס' וכן בכל נוסחאותינו לא כתוב פ' דם הנידה פירושו דכאן כ"א פירושו התו' וק' לומר כי טעות נפל בכמה דוכתי עכ"נ שחזר בו ופי' התו' הוא אמת וכן פי' הרמב"ם ז"ל:

ד"ה למשמשיה פ"ה שאין כלים המשמשין לע"ג מטמאין לא במש' וכו' ותימ' דלרבנן דהיקש' כו' ולע"ד לא ידעתי מאי קושי' דלמ' ר"ע ורבנן בהא פליגי ותרווייהו ס"ל דמשמשין נפק' מכי חרם הוא כדפי' התו' מיהו בהא פליגי דר"ע סבר כיון דגלי קרא כי חרם הוא דמשמשין מטמאי' בע"ג אי לאו דאיתקש לשרץ הייתי אומר שיטמאו גם במשא ובאבן מסמא כיון דמשמשין שוו לע"ג באיסור הנאה וטומאה להכי איתקש, לשרץ אבל רבנן סברי דלא צריך מעוט' כיון דאי לאו חרס הוא לא הוו מטמאי כלל א"כ די לאוקמ' קרא דכי חרם שיטמאו לחוד לא שיטמאו גם במשא וא"כ גם מיעוט' דשרץ לע"ג עצמ' את' ומ"מ בלא קרא דחרם הוא לא הייתי יכול לישב כן כיון דע"כ טומאה עצמה דמשמשין מע"ג אתי א"כ קשה שפיר קושית התו' דלרבנן מנ"ל דלא נילף הכל מע"ג לטמויי גם במשא אבל לפי מ"ש דאת' מחרם הוא ואי לאו קרא לא היו משמשין מטמאין כלל אתי שפיר כמו שכתבתי וק"ל:

דף פ"ד ד"ה ולחנניה תימא לר"י אמאי נקט חנניה כו' נלע"ד דנקטיה לרבות' דלרבנן ס"ל לרב' דע"כ ס"ל דטלטול שוורים שמיה טלטול כיון דתנן במתני' דספינה טהורה מדרך אניה ואע"ג דסתם ספינה גדולה היא גם של עץ היא ותדע שהרי חנניה קאי אמלת' דתנ' דידן וקאמר נלמדנה משק כו' פי' דהיא טהורה ש"מ סתם ספינה גדולה היא ושל עץ היא וא"כ למה ליה לתנא דידן לאתויי ספינה גדולה של עץ מדרך אניה תיפוק ליה משק דאע"ג דנ"מ להאי למוד' לספינת הירדן ושל חרס מ"מ התנא דמיירי מספינה גדולה של עץ לא צריך האי קרא דהוא טהור ממילא ככל הכלי' הבאים במידה והל"ל בהדי' מניין לספינה של חרס או לספינ' הירדן שהיא טהורה אלא ש"מ קסבר תנא דידן טלטול שוורים שמיה טלטול וא"כ מהאי טעמא הוי טמאה להכי איצטריך דרך אניה ואע"ג דע"כ איכ' ספינות דלא מטלטלי' אפילו ע"י שוורים דאל"כ לחנניא ספינה טהורה לא משכחת לה וא"כ הני ספינות למה ליה לתנא למילף מדרך אניה י"ל דסתם ספינות מטלטלין ע"י שוורים אם לא שיש להם שולים וכמ"ש הרמב"ם ז"ל אבל לחנניא ס"ד דס"ל דלא שמיה טלטול ולהכי ס"ל דסתם ספינה אע"ג דמטלטלת מלאה ע"י שוורים טהורה דהא חנניא אסתם ספינה ואמתני' קאי, וכמ"ש ומתני' דכלים ע"כ חנניא היא קמ"ל דלאו הכי הוא דתנן כו' דהא סתם לן תנא במסכת כלים דספינת הירדן טמאה כחנניא ואי הא מתני' דלא כחנניא קשי' סתמ' אסתמ' וצ"ל לפי זה דסתם ספינה לא מטלטלת ע"י שוורים ותנא, דידן יליף גם סתם ספינה מדרך אניה אע"ג דלא צריך משום דבעי למילף כל ספינות מחד' ילפות' ונ"מ לספינה של חרס וספינת הירדן ועי"ל דנקט רבא דס"ד כיון דחנניא יליף לגמרי משק בעינן דומי' דשק דמטלטל מלא ע"י אדם אבל ע"י שוורים לא שמיה טלטול אבל רבנן אע"ג דמודו לחנניא דכלי שאינו מטלטל מלא טהור מ"מ אפשר דלא למדו משק רק מהא דתני' בת"כ פרשת ויהי ביום השמיני והביאם הרמב"ם ור"ש ז"ל בפי' המשניות בכלי' פט"ו כלי עץ יכול אף השידה תיבה ומגדל כוורת הקש כו' שיש להם שולים שמחזיקים מ' סאה בלח שהם כוריים ביבש ת"ל מכלי עץ ולא כל כלי עץ יכול שאני מוצי' דרדור עגלה וקוסטות של מלכים כו' ת"ל כל כלי עץ ריבה מה ראית לרבו' אילו ולהוציא את אלו אחר שריבה הכתוב ומיעט ת"ל שק מה שק מיוחד שהוא מיטלטל במלואו אף אני ארבה דרדור העגלה כו' ומוציא אני את:

התיבה כו' שאינן מטלטלי' במלואן הרי מבואר בבריית' דלאו לגמרי ילפינן משק אלא ילפינן מכלי עץ ולא כל כלי עץ אלא דשק אינו אלא גלוי מלת' הי לרבות והי למעט וכיון דלא ילפינן משק לגמרי לא בעינן דומיא דשק לגמרי אלא אפילו מיטלטל ע"י שוורים אחר שריבה הכתוב מרבינן כל מה שאפשר לרבות דהא אי לאו מעוט' הוי בכלל כלי עץ כל הכלים בעולם אלא דאת' מעוט' ואפקינהו לקצתן א"כ כל מה