מגיני שלמה עו

כגון נרבע לזכר כו' הנה גם בסנהדרין הקשו קושיא זו ותרצו דע"ז שייך לקרותו שאר מצות דשקולה ככל המצות ולא רביעה ואח"כ חזרו והקשו קצת על פי' זה ועלתה בקושיא:

ואני אומר תחילה מה שכתבו התוס' כאן נרבע לזכר ונרבע לבהמה גם בסנהדרין לא היה קושיתם כ"א דבר זה נראה פשוט דט"ס הוא ולא יצא מפיהם ז"ל דהא נרבע לזכר ונרבע לבהמה אמר ר' אבהו דלדברי ר"ע חייב שתים ואפי' אם נאמר דהקושיא דנוקמא כר"י דאמר דאינו חייב שתים א"כ תקשי הניחא לרבי אבהו אלא לאביי מאי איכא למימר ואצ"ל דבסנהדרין א"א להקשות קושיא זו דהא התם משמע דהשקלא וטריא לר' יוחנן קאי דאמר ליה לר' זכאי דתנא הא ברייתא פוק תני לברא דא"א לאוקמא כ"א בתרי טעמי ואיהו ס"ל דלא מוקמינן מתניתין בתרי טעמי כדאיתא התם ור' יוחנן אמרינן בהדיא ריש פ"ק דכריתות דס"ל כאביי דלא יהיה קדש בנכרי כתיב וא"כ אזהרת בהמה אתיא ע"כ מכל שוכב עם בהמה וא"כ איכא בזכר ובבהמה בכל חדא לאו בפני עצמו דהא בהא תליא כדאיתא בסנהדרין גם סוגיא דהכא לאביי קאי כמבואר בשמעתין ע"כ נראה בלתי ספק דט"ס הוא אבל הבא על הזכר והביא זכר עליו וכן בבהמה דגבי זכר פשיטא שם דבין לר"א ובין לאביי לר"ע אינו חייב אלא א' וא"כ דלמא ברייתא ר"ע היא וכן בהמה פשיטא דלאביי קשיא דאיהו אמר דבין לר"י ובין לר"ע אינו חייב אלא א' אלא אפי' לר"א הא אמר דלר"ע אינו חייב אלא א' וא"כ דלמא ברייתא ר"ע היא ומ"ש בתוספות לר"י הכל ט"ס הוא ונלע"ד ליישב דלא תקשי כלום דס"ל לתלמודא דלא שייך לומר בזה עשה שתים דאין זה אלא א' דגבי זכה לר"ע דנפקא תרווייהו שוכב ונשכב מלא תשכב אינו אלא חדא גופא דאסרה תורה שכיבת זכר לגמרי לא שתשכב עמו ולא שישכב עמך וחבור זכר עם זכר אסרה תורה ואי עבד תרווייהו הוי כמו חלב וחלב אע"ג דאיכא כמה מיני חלב חלב הדקי' וחלב הכליות ואיכא למ"ד בכריתות פ"ק דלוקה על כ"א בפני עצמו אם אכלן כא' וכן חלב שור וכשב מ"מ לענין חטאת אינו חייב אלא א' ה"נ אע"ג דמקטיל אם עשה א' מהן דמ"מ אינו אלא איסור א' שאסרה תורה שכיבת זכר לא דרך שוכב ולא דרך נשכב וכן בהמה אצ"ל לר"ע דנפקא תרווייהו משכבתך שפירושו שכיבתך א"כ אסרה תורה שכיבת בהמה מה לי אתה עליה או היא עליך דחבור בהמה עם אדם אסרה תורה ואפי' לר"י נפקא תרוויהו מכל שוכב עם בהמה ואפקא לנשכב בלשון שוכב דתרווייהו חדא היא ובכלל שכיבת בהמה היא ואינו אלא איסורא ולא שייך בהם לומר עשה שתים אלא הוי כמו חלב וחלב ולא דמי לקצירה וטחינה שכ"א מלאכה אחרת היא והוי שני גופין משא"כ בדברים אלו אינו אלא שכיבת זכר או שכיב' בהמה מה לי אתה עמו או עמה או הן עמך מ"מ שכב אצל זכר או בהמה עו' נראה דס"ל לתלמודא דלא שייך לומר משא"כ בשאר מצות כיון דלא משכחת לה אפי' בעריות גופא כ"א בחדא מלתא דהיינו זכר או בהמה ולא בשאר עריות דאיך יתכן שיאמר בשאר מצות דהיינו עריות ובעריות גופייהו אין דין זה נוהג כ"א בא' מענפיו ולא ברובו שהוא ככולו בשלמא בע"ז או בחלבים ועריות כדקאמר תלמודא הוי הדין בכל לא תעשה דע"ז ובכל איסוריה וכן בכל לא תעשה דחלבי' ובכל איסור' דעריות:

ולבאר עוד יותר אומר דה"פ דבריית' דבריש' מיירי הכי שהשבת עשה שתים כו' משא"כ בשאר מצו' היכא דהוי כה"ג דשב' שהיא מצוה א' ויש בה כמה מלאכות ה"ה בשאר מצות אי משכחת כה"ג וכגון ע"ז שיש בה ג"כ הרבה עבירות והכי אמרינן בסנהדרין דבעי לאוקמי ג"כ קרא דאחת והנה בע"ז שיש לדרוש התם נמי אחת שהיא הנה והנה שהיא אחת בזדון ע"ז ושגגת עבודות וכן באבות ותולדות דע"ז ענפי' ודיניה הם נעשו כמו בשבת וכן ריש פ"ק דכריתות מוקמינן שבת וע"ז בזדון מלאכות ועבודות שגגת שבת וע"ז וא"כ קאמר שפיר משא"כ בשאר מצות היכא דהוי כה"ג דבשבת בחדא מצוה גופה איכא לחלק בהרבה ענפים לא מחלקינן משא"כ חלב ודם הם שתי מצות חלוקות וכן בסיפא קאמר וחומר בשאר מצות מבשבת דבשאר מצות היכא דנהנה מן האיסור חייב משא"כ בשבת אפי' אם נהנה ממלאכה זו פטור וכן כתבו התו' בסנהדרין ד"ה דלשיטת רש"י מיירי פלוגת' דאביי ורבא אפי' אי נהנה וא"כ בין בסיפא ובין ברישא מיירי מכל המצות רישא מיירי דבכולן אם משכחת לה כה"ג דבשבת פטור אלא דליתא כה"ג כ"א בע"ז ובסיפא חייב בכל המצות אם נהנה משא"כ בשבת אבל אי נוקמא בזכר ובהמה לחוד' לא מתוקמ' שפי' משא"כ בשאר מצות כיון דגם שאר מצות כה"ג חייב ברישא לבד מזכר ובהמה גם לא הוי דומיא דשבת דשבת מחולקת בדיניה עצמן משא"כ בשאר מצות הוי שני עבירות חלוקות:

דף ע"ד ד"ה מתקיף לה רב המנונא מידי קנון ותמחוי קתני פ"ה דה"נ הוי מצי למפרך מידי נפה וכברה קתני וק' לר"י מאי קמשני ר"ה כו' יש ליישב דלר"ה ה"ק בורר ואוכל משמע שאוכל מה שבורר וא"נ ע"כ בורר האוכל וגם לאביי הוי פירושו דבורר האוכל כמ"ש לקמן וא"כ ה"ק בורר ברירה כזו שיש לומר בה ואוכל ולא יברור ר"ל ברירה כזו שאין בה כ"א הברירה לבד שאין אצל הברירה האכילה שאינו בורר מה שיאכל שאינו בורר כ"א הפסולת וא"כ אין לומר בו בורר ואוכל כ"א הברירה לבד וכן לאביי הוי פירושו ולא יברור בלא אוכל ואביי מקשי מ"מ דלא קתני אוכל מתוך פסולת שהלשון מ"מ סתום מאד שאין פסולת ניכר בבריית' כלל ואע"ג דגם לאביי מיירי באוכל מתוך פסולת כמו שאכתוב לקמן אי"ה מ"מ לאביי לא נחתא בריית' לפלוגי בין אוכל מתוך פסולת לפסולת מתוך האוכל וא"כ איכא לאוקמא ברייתא באוכל מתוך פסולת דווקא כדמוקמינן בכולי תלמודא ומשניות וברייתות דמיירי בשום גוונא כדאמרינן בכל דוכתי הב"ע בהכי ובהכי ולא פרכינן מידי הכי קתני אלא שזה דרך המשנה ובריית' למתנ' מלת' סתמא ואעפ"כ לא מיירי כ"א בחד גוונ' אבל לרב המנונ' דהבריית' נחתא לפלוגי בין אמ"פ ובין פמ"א לא הוי ליה לסתומי מלת' כולי האי כיון דזהו עיקר החלוק ובזה מיושב ג"כ מה שהקשו בקושיא השניה דלקמ' מוקי להא בנפה וכברה ולא פריך מידי נפה וכברה קתני דזה לאו קושיא היא דאל"ת הכי לתקשי מאד דא"כ לא מצינו ידינו ורגלינו בכולי תלמודא דאין לך כל דף ודף דלא משני כאן בהכי וכאן בהכי וא"כ לעולם נפרוך מידי הכי קתני אלא ש"מ זהו דרך התנאי' לסתום דבריהם והתלמוד מפרשם אלא היכא דנחת התנא גופא לפלוגי בין מלתא למלת' אז צריך למנקט החלוק כיון דאיכא חלוק בהא בריית' גופא לא ה"ל למסתם דאיך יתכן שהוא מחלק בין דין לדין ולא יזכיר החלוק וא"כ פריך דגם חלוק דר"ה הוא בדרך סתום דאנה מרומז במלת בורר ואוכל שהוא מה שהוא בורר ומיירי בברירה דאיכא לגבה אכילה דזהו פי' רחוק דאיכא לפרושי שהוא בורר פסולת ואוכל האוכל אבל לאוקמתי דאביי מבואר היטיב דבורר ואוכל מיד משמע דזהו לאלתר:

והאלהים יודע כי אחרי השגתי התירוץ דלעיל מצאתי בספר מורי מהר"ם ז"ל שהקשה שמה להו לתו' למפרך מחמת שפי' רש"י דהיא בריית' דלעיל ולמה לא הקשו סתמא ותירץ דאי לאו הא בריית' דלעיל היה אפשר לתרץ דדוקא אבריית' דלעיל דנחית לפרושי חילוקי הדינים דביד מותר ובנפה וכברה חייב שייך למפרך מידי נפה וכברה קתני אבל בריית' דלא קתני כ"א חיוב דחטאת לחוד אין להקשות דסתם חיוב חטאת הוא בנפה וכבר' עכ"ל וזהו החלוק שכתבתי אלא שהארכתי בענין אבל יש לתמוה על מורי א"כ גם עתה לא הקשו התו' דהא ר"א לקמן דמשני הא בנפה וכבר' מסתמא ס"ל לאוקמתי דאביי דחלוק דברייתא הוא בין לאלתר ובו ביום וכמו דמשמע לקמן בתו' עצמן בד"ה והתניא