מגיני שלמה עד

דבמעילה מעוטה ס"ל כוותיה וע"כ א"א לומר דס"ל כוותיה דמחויב להביא מעילתו דווקא ואינו יוצא מידי עבירה בשתי אשמות כר"ט דזה אינו דא"כ במעילה מרובה אמאי יוצא דאטו משום דטוב לו להביא שני אשמות כדקאמר ר"ע משום הכי יצא מידי עבירה כיון דאין הדין לצאת מידי עבירה אלא בהבאת מעילתו אלא ע"כ ר"ל דאם ירצה יביא מעילתו דס"ד דר"ע לא ס"ל להביא מעילתו ויתנה דבעי ידיעה מתחילה קמ"ל וא"כ אי ר"ע בתחילה נמי לא קאמר שאינו יכול להביא מעילתו אלא אם ירצה יכול אלא שאינו צריך א"כ מה חידש לבסוף הרי בתחילה נמי הכי קאמר דאין נראה דחידש דמודה ר"ע דבמעילה מעוטה טוב לו לעשות כדרכו דאין זה הודאה אלא עצה טובה מיהו זה יש ליישב דס"ד דר"ע בתחילה לא קאמר הכי אלא דאינו יכול להביא מעילתו ולהתנות משום דבעי ידיעה בתחילה קמ"ל דכוונתו שאינו צריך ואם רוצה יכול להביא ומ"מ קשה דאיך קאמר מודה ר"ע לר"ט הרי אם מודה לדבריו דלר"ט מחויב להביא מעילתו דווקא ובשתי אשמות לא יצא מידי עבירה כלל דאם מביא אשם תלוי עדיין הוא בעבירה מפני המעילה ולר"ע אם ירצה יביא שני אשמות ויצא בע"כ צ"ל הכי כמ"ש דמה לי בזה דטוב לו בשני אשמות מ"מ לא יצא מידי עבירתו ומודה ר"ע לר"ט משמע בכל דבריו והאמת לא מודה ליה כ"א דרשאי להביא לא שהוא מחויב אבל לפרש"י א"ש דודאי ר"ע בתחילה קאמר דאינו יכול להביא כלל מעילתו ויתנה דבעי ידיעה בתחילה וקאמר ר"ט מה לזה מביא כו' אלא אם ירצה יביא ויתנה דלא בעי ידיעה וחזר ר"ע וקאמר דנראין דבריו כו' ומסיים התנא דלא תימא דר"ע לדבריו קאמר אלא דחזר בו לגמרי ומודה לר"ט דלא בעי בתחילה וא"כ אצ"ל דר"ט ס"ל דמחויב להביא מעילתו אלא ר"ט נמי אם ירצה קאמר אלא דקמ"ל דלא בעי ידיעה וקאמר לר"ע דאתה מכריחו להביא שני אשמות דווקא מה לזה אלא אם ירצה יפטר בא' ואפי' במעילה מרובה אם ניחא ליה להביא מעילתו הרשות בידו ונתישבה גם קושית התו' והתו' עצמן נראה מדבריהם דלא הקשו כ"א לפירושן ולא לפי' רש"י וא"כ הא דקאמר בשמעתין למ"ד כו' ר"ל לאפוקי ממשנה ראשונה דר"ע אבל אחר כן חזר בו והכי אשכחן בכמה דוכתי ולבאר עוד הדבר יותר נראה דהאי מתני' דמיא להא דאמרינן בע"ז דף נ"ג דנחלקו ר' וחכמים ולבסוף הכריע ר' נראין דברי כשמכרה לחבלה ודברי חבריי כשמכרה לעובדה ופי' רש"י דה"ק אני שמעתי בשתיהן והם שמעו בשתיהן ונר' שמועתי משמועתן בחדא ושמועתן משמועתי בחדא ואע"ג דלבסוף דחי לה מ"מ לא דחי דאין הפירוש לגמרי כן אלא דאיכא לפרש פירוש אחר ולעולם איכא לפרש כדעת המקשן ג"כ דדרך התלמוד כן ולפי' התוס' הת' נשאר גם במסקנא כדעת המקשן למ"ד בצורף ישראל מחלוקת והכי איתא בנדה דף נ"א אמר רשב"ג לדברי אין קץ כו' אבל נראין דברי ר' חנינא ב"א מדברי ומדבריהם ולדבריו אנו מודים וצריך התם ג"כ לפרש כפי' רש"י הרי שמצינו בכמה דוכתי שהתנא אמר הכי ואח"כ חוזר בו והענין ששמע מרבו שמועתו ואח"כ כששמע מאחר בענין אחר הכריע ששמועת האחר יותר אמת וא"כ גם ענין מתני' דכריתות יש לפרש כן וא"כ משנת ר"ע הראשונה ששמע מרבו כן וא"כ ס"ל לרבו דבעי ידיעה בתחילה אלא שר"ע הכריע כר"ט מסברת עצמו דלא כרבו אבל רבו גמריה למשנה ראשונה וס"ל דבעי ידיעה וא"כ מצינו מ"ד דס"ל דבעי ידיעה ונתישב פי' רש"י ז"ל:

דף עב ד"ה נתכוין להגביה את התלוש כו' פ"ה כגון סכין כו' וקשה לר"ת דבס"פ סוק אכל כו' הנה רש"י פי' בהדיא שם דאביי ורבא לא התירו מתעסק דשמואל דמיירי אפי' במתעסק באיסור ולא התירו כ"א מתעסק דהתירא כל חד כדאית ליה:

ונלע"ד לשיטתו ליישב דס"ל לאביי ורבא כקושית רב יודא דהתם דרבי אלעזר ור"י לא פליגי אלא מן מינא למינא ר"ל דנתכוין ללקוט תאנים ולקט ענבים או שחורות ולבנות אבל בחד מינא ממחובר למחובר כגון מתאנים לתאני לד"ה חייב ודלא כשמואל. ואע"ג דרבא התם יישב דבריו ופי' דר' יודא ור"ש ור"ש שזורי בלהקדים פליגי משמע אבל מתעסק ד"ה פטור כדפי' רש"י היינו שתירץ דברי שמואל כן אבל לדידיה לא ס"ל אלא מתעסק דאיסורא דחד מינא חייב אפילו לר"י ורבא כר"י ס"ל דשני מינין וכ"ש מין אחד דהתירא פטור אבל מין א' דאיסורא חייב אבל לר"א חייב על הכלל לבד מהתירא. ואפשר דרבא התם לאו לתרוצי לדשמואל לחוד אתי אלא לפרש האמת אתי כדמייתי סייעתא ופליג אאוקמתא קמייתא דמוקי פלוגתא דר"י ור"ש ור"ש שזורי באבד מלקט מלבו ורבא תירץ בלהקדים פליגי ולדידיה מתעסק דמין א' ס"ל לר"א דחייב. והא דפליגי בלהקדים כיון דאפי' מתעסק לר"א חייב כ"ש קדימה להודיעך כחו דר"י דאפי' אם הקדים המאוחר פטור וכ"ש מתעסק אבל ב' מינין אפי' לר"א פטור וברייתא דהתם דמייתי מינה ראייה. גרסינן בגמרא דידן הרי שתי נרות דולקות ונתכוין להדליק או לכבות את זו והדליק או כיבה את חבירתה חייב להדליק ואח"כ לכבות ונשתנה הסדר פטור הרי מבואר דמתעסק במין אחד ומלאכה אחת חייב ואין כוונת רבא לתרץ כלל דמתעסק פטור אלא לפרש האמת וכן נ"ל דרש"י דהכא גרס הכי. אלא שמדברי רש"י שם משמע דגרסי ברישא פטור:

אבל אני מצאתי בתוספות דשבת פ' י"ב דגרסינן חייב וכן נראה דגרס הרמב"ם ז"ל ופסק פ"א דהל' שבת כמ"ש דבמין א' אם נתכוין להדליק זו או ללקט תאנה זו ולקט או הדליק אחרת חייב אבל ממין למין אפי' הכל תאנים אלא שאילו שחורות ואילו לבנות פסק דפטור. ובמתעסק דהתירא פסק ג"כ דפטור ומשמע דפי' ג"כ כרש"י דמיירי שנתכווין לתלוש זה וחתך מחובר אחר מדסתם ולא כתב ונמצא שהוא מחובר דלישנא סתמא משמע כפי' רש"י וה"ל לאשמועינן חידושא יתירא. וכן נראה הגירסא יותר דבהא יתישבו כל הקושיות וברש"י התם אפשר דט"ס הוא דרוב פי' רש"י התם מוטעה הלשון מאוד. ולקמן איישב גם לגרסתו דהתם ואין להקשות אי גרסינן חייב א"כ תקשה לשמואל מברייתא זו דשמואל אמר דמתעסק פטור לד"ה י"ל דשמואל מוקי לבריית' כר"ש דס"ל מקלקל בהבערה חייב כדאיתא ס"פ האורג כמ"ש רש"י והתו' וכיון דמקלקל חייב מתעסק נמי חייב כדמשני שמואל שם גבי תינוקות לענין חבורה אבל שאר מתעסק פטור לשמואל והא דמייתי התם ראיי' מברייתא אע"ג דברייתא מיירי בהבערה י"ל דלא (שורה נחתך כאן ע"י כריכה) חייב דהא מייתי התם ראייה מהאי אאוקמתא דרבא על ר"א ור"י משמע דהא ברייתא אתי' אפי' לר"י וקשה איך אפשר דהא ע"כ ברייתא דלא כר' יהושע דהא לעיל קאמר ר"נ דר"י ס"ל דמקלקל בחבורה חייב א"כ גם מקלקל בהבערה חייב דהא בהא תלי' כדאית' בהאורג וא"כ גם מתעסק חייב. ויש לדחות בדוחק ולמאי דגריס רש"י התם פטור. י"ל ג"כ דאתי כר"י דפטור אפי' בהקדים כ"ש מתעסק ואע"ג דכבר אוקמא ר"נ דר"י ס"ל מקלקל בחבורה חייב וא"כ ה"ה הבערה מ"מ לרבא לא קשי' דלרבא לא תלי' הא בהא וכמ"ש לקמן פ' האורג ע"ש ומיהו לשינויי' קמא שכתבתי דגם ר"י מודה במין א' לא יתכן האי שינויי'. ומ"מ ל"ק מידי דרבא אליבא דנפשיה ס"ל דר"ש ור"ש שזורי פליגי בהא עם רבי יהודה דלר"ש מתעסק במין א' פטור ור' יהושע ור' יהודה ס"ל חייב כדס"ד התם דמקשן:

וא"כ ברייתא אתי' כר"ש ולרבא לא תלי' מתעסק במקלקל כמ"ש. ורבא עצמו ס"ל כר' יודא במתעסק במין אחד (כאן נחתך ג"כ שורה עי"כ). דריש בה פרט למתעסק דלא כר"י ולא נפקא ליה ממל"מ א"כ רבא כר"ע וע"ש בתוספו' דף י"ט שפלפלו ג"כ הא דנפיק שמואל ממל"מ ולא מבה ולשיטתנו א"ש וס"ל לרש"י דלא מייתי התם דשמואל פ' ספק אכל אלא דשמואל קאמר בהדיא דמתעסק בשבת פטור כדפירש רש"י התם אבל באמת ר"א לא ס"ל דשמואל