מגיני שלמה ה

כל הבית הוי כמחובר בו משא"כ מיצר לא שייך שאוחז על ידו שהשדה משתמר קצת על ידו ורשב"ם ס"ל דאפי' במכירה קני מפתח כמ"ש התו' בשמו במרובה ופ' חזקת גבי נעל גדר וגם מדבריו משמע משום אפסר דהוי כמסירה שהוא ז"ל מחלק בין מכירה ושכירות לנכסי הגר דבמכירה ושכירות מסר ליה חבריה ובנכסי הגר מאן קא מסר ליה דמקני ודבר זה נאמר בקנין מסירה כדאית' פ"ק דב"מ דף ח':

ע"ב ד"ה מדאורייתא בביטול בעלמא סגי פ"ה מדכתיב תשביתו ולא כתיב תבערו אלמא השבתה בלב היא וקשה לר"י וכו' ואני תמה על קושיא זו שהרי אין לשון רש"י ז"ל אלמא השבתה בלב היא דהוי משמע דאין השבתה אלא בלב אלא הכי כתב והשבתה דלב הויא השבתה ור"ל שגם בלב הויא השבתה וא"כ לא קשיא כלום דתבערו אין פירושו כ"א ביעור ממש אבל השבתה מקרי אפי' בלב ולעולם ביעור ממש כ"ש דהויא השבתה גמורה וא"כ קאמר רחמנא דתשביתו בכ"ד שיכול להשביתו או בלב ואם לא השבית בלב תשביתו ממש ועוד דודאי אין מקרא יוצא מידי פשוטו דתשביתו מבתיכם הוי פשיטא ביעור מן הבית אלא מדמפיק ליה בלשון השבתה הוי גם בלב וא"כ דייק לקמן שפיר כיון דקאמר גם להשבית ממש אם לא ביטל וע"כ זהו הבערה דילפינן מנותר כדתני ר"י לקמן וא"כ ע"כ הוא מעי"ט. ומה שהקשה ועוד תשביתו גמרינן לקמן מאך חלק שהוא מו' שעות ולמעלה ובטול לא מהני לאחר איסורו עכ"ל גם זה צל"ע דהא לקמן דריש חד תנא מלא תשחט על חמץ דם זבחי לא תשחט הפסח ועדיין חמץ קיים ושחיטת פסח מתחילת שבע כדפי' רש"י לקמן וא"כ ע"כ צריך לבער קודם שבע דבתחילת שבע לא היה רשאי לשחוט הפסח דעדיין חמץ קיים שהרי מבערין אותו אז והוא קיים בתחילת שבע ואין לומר דהאי תנא פליג אשאר תנאי וס"ל דמבער קודם שבע דלא משמע כן דהא קאמר ר"ע אינו צריך ואי פליג אר"י היכי קאמר אינו צריך הא צריך וצריך דמילפותא דידיה לא שמעינן כ"א מו' שעות ולמעלה וגם דלישנא דאינו צריך משמע דבדינא שוין הן אלא דכל חד מייתי לה מקרא אחרינא ואפשר דר"י סבר כיון דמתחילין לבערו מיד ואינו קיים כ"א כדי לבערו לא מקרי חמץ קיים והכי משמע לקמן דפירש ר"י ז"ל דאביי דייק מיתורא דקרא ולא דייק דאי ביום הראשון הוי יום ראשון ממש א"כ ע"כ שהה בו קצת כדפי' רש"י דר"י הקשה על פירש"י דאין כוונת אביי כפירושו מ"מ מאביי גופיה תקשי למה לא דייק אלא עכ"פ כדפי' דשעה שהוא מבערו מקרי ג"כ לא ימצא כיון שהוא עוסק בביעורו אבל רש"י נ"ל דס"ל דמיעוט דאך ה"פ דקרא קאמר דביום הראשון תשביתו עכ"פ דאם אפשר לך בביטול כגון קודם חצות ולא יהיה אפשר לך בהבערה או שאר ביעורים תבטלנו ואם א"א לך בביטול כגון אחר חצות תבערנו באופן שאתה מחויב לראות שיהי' מושבת ביום הראשון עכ"פ בכל דבר שאתה יכול להשביתו אלא שלא תטעה דביום הראשון פירושו תחילת יום ראשון שאתה מחויב להשביתו בתחילת היום ואסור בשהיה לגמרי כל היום להכי קאמר אך שאינך אסור בשהיה כל היום שאם רצונך להשהותו עד חצות ולבערו אח"כ בשאר ביעורים רשאי אתה אלא שאם אי אפשר לבערו אח"כ שלא יהיו לך עצים או שאר ביעורים או יהיו לו שאר צרכי' גדו' שלא יהיה לו פנאי לבערו אתה מצוה להשביתו כל היום משא"כ אם אפשר לבערו אח"כ הרשות בידך וא"כ לא קאי אך אלא לשאינך מחויב דוקא להשביתו בתחילת היום או לכל היותר קודם חצות ויהיה אסור בשהיה להכי קאמר אך שאינו אסור בשהיה ואינך מצוה על זה כ"א חצי היום אחר חצות אבל קודם אינך מצוה שרשאי אתה להשהותו ולשרפו אח"כ אם אפשר לך ולא קאי אך אלא שאינו אסור בשהיה וכן פי' רש"י אך חלק דחציו מותר וחציו אסור ולא כתב דחציו חייב וחציו פטור דבאמת גם חציו הראשון הוא באזהרה שאם רואה ולא יוכל לבערו אח"כ מחויב להשביתו קודם אלא שאינך מצוה דוקא ואינך באסור שהיה כמ"ש. ואין להקשות מנלן דקאי אאסור שהיה דלמא קאי כפשטיה אתשביתו דחציו חייב בהשבתה וחציו פטור לגמרי וא"כ גם מו' ולמעלה יהיה רשאי לבטלו ומנ"ל דמו' שעות אינו ברשותו דלמא עדיין ברשותיה הוא עד שיבטלנו י"ל דהך סוגי' לר' יהודה היא דעליה קיימינן בשמעתין ואיהו ס"ל דחמץ לפני זמנו עובר בלאו כדאיתא פ' כל שעה וע"כ א"א לומר שכל היום אסור דא"כ איך אפשר בביטול ותשביתו משמע ביטול נמי כמ"ש אלא ע"כ מקצתו מותר ומעתה יש לחלק כמ"ש רש"י גבי אך חלק וא"כ חציו אסור בהנאה וא"כ א"א לבטל וע"כ אך צריך למדרש כמ"ש אאסור שהיה אבל לר"ש לא דריש הכי וס"ל דמותר מן התורה באכילה עד הלילה דבזה הוא משביתו וכמ"ש הרז"ה ז"ל ואפילו אי ס"ל דתשביתו משמע שלא כדרך הנאה וכמ"ש התו' שם מ"מ מותר לר"ש בהנאה עד הלילה וכמ"ש התו' שם ופשיטא דמותר לבטל לר"ש אחר ו"ש ואה"נ דדריש הכי דאהשבתה קאי וכמ"ש וכולה שמעתין לר"י קאי ואאסור שהיה ועי"ל מניין לתרוץ הנ"ל דעיקר קרא דתשביתו אתי לאסור השהיה כאלו אמר דביום הראשון לא ימצא בביתך שלא תשהנו ושמא תאמר דכל היום אסור והכי קאמר אך דעד חצות מותר ועיקר אך למשרי שהיה קודם חצות אתי וא"כ ע"כ הוא משביתו קודם חצות אפילו אם מבערו ואינו מבטלו כיון דאח"כ אסור בשהיה ואם מבערו אח"כ א"א בלא שהיה כמ"ש לקמן בע"ה ולא אתא אך לומר שמשביתו אחר חצות ולא קודם אלא אתי לומר דקודם זה מותר בשהיה דעיקר תשביתו אתי שתשביתו ולאו הבא מכלל עשה כדי שלא ימצא וע"ז אך שקודם זה ימצא דע"כ הכי מדריש לר' יהודה כמ"ש דבטול א"א אחר חצות וע"כ מבטלו קודם חצות וא"כ ה"ה שאר ביעורים כיון דכולהו מתשביתו אתו דינם שוה ואין להקשות כיון דע"כ מבערו קודם א"כ אסור בשהיה אפילו קודם דהא חייב לבערו קודם זה אינו דמה שמבערו קודם היינו כדי שלא יעבור בעשה אח"כ ואם לא בערו לא עבר כ"א אח"כ ולא קודם דהביעור קודם אינו אלא משום אח"כ כמ"ש ועוד דאה"נ שאינו מבערו לגמרי קודם אלא שהוא מכין הכל וזורקו באש קודם שבע ישרוף באש מיד ולא ישהה כלל וכמ"ש לקמן בע"ה וא"כ עד התחלת ז' הוא שוהה בידו. ובזה מיושב ג"כ מה שהקשו התנאים לקמן דתשביתו הבערה ולא ציוה הכתוב לשורפו אלא לאחר איסורו עכ"ל פי' כיון דמנותר ילפינן שריפה ונותר בשרפה לאחר איסורו וכמו שכתבו לקמן דף י"ב והשתא א"ש דעיקר שריפתו באש הוא לאחר איסורו אלא שמכין הכל וזורק קודם אע"ג דגם זה שייך להשבתה וכמ"ש לקמן מ"מ גם בנותר לא הקפיד הכתוב רק שישרוף באש אחר איסורו כדכתיב באש ישרופו:

שם ד"ה אך ביום הראשון וכו' ואין נראה לר"י דהא תשביתו הבערה היא ולא צוה הכתוב לשורפו כ"א לאחר איסורו הייתי רוצה לתרץ כיון דכוונת רש"י ז"ל היא דקשו קראי אהדדי דכתיב לא ימצא וכו' שבעת ימים שלמים אסור בשהיה וכתיב ביום הראשון תשביתו וכיון שהוא מבערו ביום ראשון ע"כ שהה בו קצת שהרי נוטלו ומבערו וקודם הנחתו באש הוא נמצא בבית וא"א בעולם שלא ימצא אפילו רגע א' כל שבעה אא"כ מבערו קודם י"ט אבל אי קאי איום ראשון שלפני הפסח א"ש דהוא מותר בשהיה ואם כן עיקר הקושיא דלא מצי קאי איום ראשון מכח איסור שהיה דהוא אסור בשהיה כל היום ומאי דאמרינן דאין מצותו בשריפה כ"א לאחר איסורו היינו לאחר איסור אכילתו שמו' שעות ולמעלה נאסר באכילה ואז מצותו בשריפה כמו נותר דמיניה יליף כמ"ש התוס' לקמן דף י"ב ולעולם בשהיה מותר קצת מה שמתעסק כדי לשורפו אלא דקשה לי לפי פירושו דלעיל דאך אאיסור שהיה קאי דחציו אחר השהיה והרי מותר בשהיה יותר מחציו כיון ששורפו לאחר ו' הרי שוהא בו קצת בשעת הביעור וזהו קושית ר"י דע"כ לאחר ו' הוא באיסור