מגיני שלמה לח

טומאה פשיטא דהכי כוונתו ולא ה"ל לסתום ועוד שלא הוזכר בדבריו שראה מקצת ב"ה ושעה זו לא כשעה זו והמפרש צריך לפרש דבריו. כל זה כתבתי לפרש דברי התו' דס"ל שאין פי' רש"י כר"ת וא"כ רבתה התימא על רש"י דאיך אפשר שיהא ב"ה זה יום והב' לילה או איפכא ובאמת אין לדמות פי' כזה על א' מהמתחילים כ"ש על מאור עינים לכך נראה דבין השמשות ודאי משונה ואינו דומה לא ליום ולא ללילה אלא דהספק הוא בין השמשות איך מחזקת אותו התורה בדיניה אם עשאה לב"ה כיום או כלילה או כיום ולילה וא"כ נוכל להרבות ספיקות דילמא התורה לענין דין אחד עשאה כיום ולענין דין אחר כלילה כדאשכחן בכמה ספיקות כמו אנדרוגינוס דאמרינן לקמן פ' ר"א דמילה לא לכל אמר ר"י אנדרוגינוס זכר הוא וא"כ ס"ל בכל מילי דהוי כנקבה ולענין מילה עשאו הכתוב כזכר וכבר האריכו התו' שם ובנידה פ' המפלת ובחולין פ"ק דר"י מספקא ליה דאפשר דס"ל לתור' דהוי נקבה ואפ"ה לענין מילה רביה רחמנא דהוי זכר וכן לענין פלגס דלא הוי לא כבש ולא איל ולענין נסכים מביא עליו נסכי איל וס"ל לר"י דמקרא אתי או לאיל לרבות את הפלגס כדאיתא פ"ק דחולין וא"כ ה"נ מספקינן אי ס"ל לתורה בכל דיניה דהוי יום או לילה או שניהם או שמא לענין דין א' הוי יום ולענין דין אחר הוי לילה וא"כ ראיה ראשונה של זב כיון שהוא חלוק מראיה שניה בכמה דינים דהא ראיה ראשונה אינה אלא כקרי בעלמא כדפי' רש"י הכא ומטמא באונס ואינו מטמא במשא ואינו עושה משכב ומושב כדאיתא הכל פ' בנות כותים דף ל"ד ול"ה א"כ יש להסתפק כיון שבין השמשות משונה מן היום והלילה לא ידעינן במאי מחזקת התורה אותו אם לכל דינים יום או לילה או למקצתן כך ולמקצתן כך דאפשר דלכמה דינים בעינן דווקא ודאי יום בלא ספק ואע"ג דאמרינן בחולין פ"ק ובכמה דוכתי שהביאו התו' שם דאצטריך קרא למעוטי ספקא בתמיה. דקמי שמיא גליא. ה"א פי' התו' כבר דהתורה מעטה לאנדרוגינוס יען הוא משונה אלא דלא ידעינן אם עשאה כזכר או כנקבה דהיינו אם בעינן זכר ממש ולא משונה או נקבה ממש ה"ה לענין ב"ה מספקינן הכי אי בעינן יום ממש וב"ה שהוא משונה נחשב ללילה או איפכ' או הוי תרווייהו וא"כ מספקינן בכל הדינים דלמא להאי בעינן יום ממש ולהאי לילה ממש כמו באנדרוגינוס דחלקו הכתוב לענין דינו אבל לענין עושה מלאכה בשני ב"ה פשיטא דחייב ממ"נ דהכל דין א' לענין שבת ואם מחזקת אותו התורה לענין שבת ליום חייב משום מוצאי שבת ואם ללילה חייב משום ע"ש א"כ נתישב הכל:

דף לה ד"ה ירד ויטבול כו' פ"ה ובתוך לך כו' וקשה דלא הוי למנקיט סימנא דטבילה כו' ואני אומר דדרך חכמים ז"ל למנקט הא סימנא דהא בזב שיערו ראה א' מרובה כו' שהן שני טבילות ושני סיפוגין כמו שהביאו התו' לעיל וכן בראיה א' ושתים אמרינן פ"ק דזבים ראה א' והפסיק כדי טבילה וסיפוג או שתים והפסיק כדי טבילה וסיפוק וחתם למה ליה למנקט טבילה אלא דרך חכמים לשער בזה. ואין לתרץ דהתם נקט האי סימנא ליתן טעם למה אם הפסיק נחשב לשתי ראיות משום שהיה יכול לטבול בינתים והוי טהור אלא דבעי הערב שמש דראיה ראשונה אינו אלא כבעל קרי כמ"ש רש"י לעיל וא"כ להכי נחשב לראיה אחרת מ"מ בשתי ראיות למה נקטו האי סימנא ואפי' תאמר איידי דראיה ראשונה מ"מ א"א לפרש כן דא"כ סיפוג למה לטעם זה אלא ע"כ סימנא בעלמא הוא:

דף לו ד"ה דא ר' נחמי' וק' לר"ת דאמר פ' חבית כו' הנה רש"י ז"ל פי' בעירובין דף ל"ה דעיקר תשמישו של סכין הוא לחתוך לחם בשר ואוכלין ולא לחתוך חבלים או סלים וכן מה שהקשה רבי שמעון הזקן ז"ל יישב רש"י עצמו בפ' כל הכלים דלצורך מקומו כצורך גופו ותשמישו דמי ולעד"נ לפרש הטעם דר' נחמי' ס"ל דכל דבר שאינו עיקר תשמישו מקצה דעתיה מיניה ואין דעתו עליו ולכן אסור לטלטלו דלא הוי דעתיה עליה לטלטלו משום זה לא אסיק אדעתיה שיצטרך לזה להזמינו לזה והוי מוקצה לזה הדבר אבל לצורך מקומו לא אקצה דעתיה מן המקום דהמקום הוי תשמישו להניח עליו וא"כ דעתו אם יצטרך המקום להניח עליו שום דבר יטלטל כ"ד שמונח עליו ויניח צרכו עליו דהמקום מיוחד להניח עליו כ"ד שיצטרך לו וקרוב היה הדבר בעיני שלפי זה היה אפי' דבר שמלאכתו לאיסור לדברי ר"נ שרי בלצורך מקומו אע"ג דאסור לצורך גופו אין זה תימא דהא אשכחן קצת דמקילין בצורך מקומו יותר מצורך גופו בס"פ נוטל דקאמר ל"ש אלא לצורך גופו אבל לצורך מקומו מטלטלן ועודן עליו אלא דמדברי רש"י לקמן פ' כל הכלים לא משמע כן וצ"ל דדבר שמלאכתו לאיסור החמירו לר"נ לגמרי ומה שהביא ר"ת ז"ל ראיה מלקמן יש לומר דרש"י ס"ל דרבה בא לתרץ דלא תקשי מתניתי' אהדדי דמתניתי' זו התירה אפי' לצורך מקומו ומתניתין דריש פרקין לא התירה כ"א קורנס לפצוע בו אגוזים שהוא לבד לצורך גופו ולזה קאמר דלעיל מיירי בדבר שמלאכתו לאיסור ובזה לא שרי כ"א לצורך גופו דלא תימא כיון דבדבר שמלאכתו להיתר אין חילוק בין גופו למקומו א"כ גם בדבר שמלאכתו לאיסור נאמר כן להכי קאמר דשם יש חילוק וכן רבא קמתרץ מתניתין דריש פרקין דמאי דקתני לפצוע אגוזים אינו כ"א למעט מחמה לצל דגופו ומקומו לרבא שוין הן ותרווייהו הוי לצורך כדפריך התם לצורך מקומו שלא לצורך קרית ליה. ותני תנא לצ"ג וה"ה לצ"מ. ועי"ל דרבה מתרץ למאי דמוקים מתניתין בדבר שמלאכתו להיתר והא כל הכלים קתני להכי קאמר דמתניתין גם אכלי איסור קיימא וה"פ דמתניתין דכל הכלים ניטלין יש מהן לצורך ויש מהן אפי' שלא לצורך ולעולם כולן שוין שהן ניטלין:

שם ע"ב ד"ה נפקא מינה לגיטי נשים מה שפ"ה לענין שם עירו כו' אין נראה לרשב"א דבבל שם המדינה היא ולא שם העיר כדאמר פ"י יוחסין כו' ולא אשכחן שום דוכתא עיר ששמה בבל כו' ואני בעניי ידעתי כי צפורן אצבע קטנה מקטני קטני תלמידי תלמידיו של הרשב"א ז"ל היא עבה מכריסי דהוו נהירי להו שבילי דכל התורה כשבילי דמתא ומ"מ אוסיף להפליא שהרי מצינו בכמה דוכתי עיר ששמה בבל בבבא בתרא פ' לא יחפור דף כ"ב אמרינן הנהו דיקולאי דאייתי דיקלי לבבל אתו בני מתא מעכבי עלייהו כו' והיינו ע"כ שם העיר דפשיטא שלא היה התלמוד מזכיר שם המדינה שהביאו למדינה ועיר אחת עכבה עליהם אלא היה מזכיר העיר שהביאו לתוכה כדאמרינן אח"כ הנהו עמוראי דאייתי עמרא לפום נהרא שהיתה ג"כ ממדינת בבל ומזכיר העיר ופשוט הוא עו' אמרינן בברכות פ' בתרא דף נ"ט הרואה פרת אגשרא דבבל כו' ופשיטא שלא היה גשר בכל מדינת בבל אלא בעיר א' ולעיל דף נ"ז אמרינן הרואה בבל הרשעה אומר ברוך כו' עד מר בריה דרבינא כי הוי מטי לבבל הוה שקיל עפרא ושדי לברא לקיים וטאטאתיה וגו' וזהו לעיר בבל דקאמר לפני זה ובמגלה דף כ"ב אמרינן רב אקלע לבבל בתענית צבור וזהו ודאי לעיר בבל דבמדינת בבל היה רב כבר ומהו אקלע וא"ל דר"ל כשבא מא"י לבבל דאין זה לשון אקלע שהרי קבע דירתו שם ואקלע בכל דוכתא משמע לפי שעה אם לא שנדחוק כי גם טרם שגמר בדעתו לקבוע דידתו בבבל אקלע חדא זימנא מא"י לבבל מיהו סוגיא דעובדא משמע שבא למקום אחד כדקאמר שם שהיתה רצפת אבנים בב"ה ולפניו לא היתה וזהו ע"כ אחת וה"ל למימר אקלע לבבל למקום פלוני ולפי דעתי מאי דקאמר בכתובות ס"פ נערה בבל וכל פרוודהא נהוג כרב היינו עיר בבל דליכא למימר מדינה דא"כ היכי קאמר נהרדעא וכל פרוודהא נהוג כשמואל והא גם נהרדעא היתה מכלל מדינת בבל כמו שכתב הרמב"ן ז"ל שם בס' מלחמות והוכיח מדקאמרינן במגילה בבבל