מגיני שלמה לז

כמוהו או בין שאינו מ"ה לגביה ולר"י איפכא בין שאינו מן המוכן בין שאינו כמוהו או מ"ה לגביה דפשיטא דלא הוי קשה מידי ה"נ קתני קופסא ואשפה לעשות מגוד ודלת נגדם מ"ה או אינו מ"ה כמ"ש והוי כאילו תני בהדיא כן ואפילו בלא הוכחה אם היה התלמוד מפרש דמאי דקאמר ר"א אינו מ"ה כוונתו אינו מ"ה כנגד חבירו וכן לר"י איפכא לא הוי קשה מידי דדרך התנאים לסתום לשונם והתלמוד מפרשם והשתא לשונות של ר"א ור"י שוין דלתרווייהו מוכן הוי קופסא ושאינו מוכן אשפה ושאינו מ"ה דר"א הוי פירושו לא מצד עצמו אלא נגד חבירו דרישא ולר"י הוי מ"ה פירושו כן ולא קשיא מידי ונ"ל דהיינו דמפרש תלמודא ואמאי קרי לה שאינו מ"ה כו' הורה לנו ספי' דמאי דקאמר ר"א אינו מ"ה אינו ר"ל מצד עצמו אלא כאלו אמר אינו מ"ה נגד חבירו וכן לר"י איפכא ועי"ל דנקטי קופסא ואשפה דהא' לחבריה כשם קאמר ליה דר"א קאמר לר"י כי היכי דמודית לי בקופסא אודי לי נמי במגוד ודלת ור"י קאמר איפכא כי היכי דמודית לי באשפה כו' והכי איתא נמי לקמן ריש פ' במה אשה דפריך ודלמא כשם קאמר להו כי היכי דאודית כו' ובזה גם קושיא קמייתא לא קשיא כ"כ דר"א קאמר כי היכי דאודית לי במוכן דילך קופסא שהוא מוכן לכ"ע אודי לי בשאינו מוכן דילך ור"י קאמר כי היכי דאודית לי בשאינו מ"ה דילך שהוא אשפה דמודית בה אודי לי במוכן דילך:

ועוד דאפשר דכל היכא דקתני קופסא לא קרי לאשפה שאינו מ"ה אלא שאינו כלום ושאינו מ"ה משמע דהוי קצת אלא שלא הכינו ואשפה נגד קופסא הוי כפחות מג' על ג' דלא מהני הכנה כלל וכן קופסא נגד אשפה לא קרי מוכן אלא בגד ממש בשלשה ע"ש דלא בעי הכנה ודכוותה איתא בחולין דף ק"ה דפריך אמאי דקרי למים ראשונים מצוה והתניא מים ראשונים ואחרונים חובה אמצעיים רשות ומשני מצוה לגבי רשות חובה קרי ליה ופי' רש"י ז"ל כיון דתני אמצעיים בהדייהו קרי להנך חובה כנגדן הן חשובות חובה וכיון דר"א קאמר כשם לר"י א"כ ע"כ מוכן הוי קופסא וא"כ אינו מוכן הוי מגוד ודלת דאשפה לא הוי קרי שאינו מ"ה כנגדו כמ"ש והא דקאמר תלמודא קרי לה שלא מ"ה כו' אע"ג דר"א לר"י קאמר ליה מ"מ פריך כיון דלר"א טמא למה קרי ליה שאינו מ"ה דילך הל"ל אודי לי במוכן דילי ומשני כיון דתני קופסא לא יוכל לקרותו מוכן דנגדו הוי אמ"ה וא"כ לאלו תנאים לשונותם שוין אלא דכ"א קאמר לחבריה אודי לי בשאינו מ"ה דילך וכן איפכא או כלישנא אחרינא דהיכא דתני קופסא הוי ממילא אינו מ"ה מגוד ודלת וכן איפכא:

דף לד ד"ה שניהם קנו עירוב פ"ה דרבא איירי בעירובי תחומין כו' וקשה לרשב"א דר"י לית ליה ספק עירוב כשר אלא משום חזקה כו' הנה גם הרמב"ם ז"ל כתב פ"ו מהל' ערובין כרש"י ז"ל ויישב הרב המגיד לקושית התו' דהא דאמרינן התם דעירב בתרומה ספק טמאה ספק טהורה אינו עירוב לאו משום חזקה אלא משום דבעינן סעודה הראויי' מבע"י כמ"ש הרמב"ם בהדיא ע"ש. ומ"מ דברי רש"י לא נתישבו דרש"י פי' בהדיא בעירובין דהטעם משום דליכא חזקה ע"ש:

לכך נראה דרש"י ס"ל דהא דבעינן התם חזקה היינו דווקא בב' כיתי עדים אחת אומרת טהורה וא' טמאה דהכי מוקמינן למתניתי' דספק עירוב אפי' לרבא דמוקי לה באוקימתא אחריתא מ"מ מיירי בב' כיתי עדים כדפירש רש"י התם בהדיא ואהא פליג ר"י וס"ל דבעינן חזקה כיון דאיכא כת אחת דמעידה דאינו עירוב אבל בלא עדים ספק עירוב לעולם כשר אע"ג דאיכא חזקה לחומרא בעירוב דנעמיד האדם על חזקת תחום ביתו כדפי' רש"י התם ואין להקשות דר"י ס"ל אפי' בלא עדים אי איכא חזקה לחומרא אסור דהא גבי מקוה ספק טבל ס"ל אפי' בטומאה דרבנן הוי טמא כיון דאמרינן העמד טמא על חזקתו כדאיתא התם דלאוקמת' רש"י ס"ל דאיירי גם ספק בשני כיתי עידים כי היכי דאמר רבא בנגע בלילה בשני כיתי עדים כדפי' וא"כ ה"ה ספק טבל ועוד אפי' לא מיירי בשתי כיתי עדים מ"מ בהא אין הלכה כמותו דהא סתם לן תנא במס' מקואות כר"מ ואע"ג דאין סדר למשנה בתרי מסכתות כדאיתא בהגוזל קמא ופ"ק דע"ז ואיכא למימר סתם ואח"כ מחלוקת היא מ"מ היכא דנוכל להשוותן דלא פליגי אהדדי טוב יותר וא"כ כיון דמתני' דעירובין קאי אב' כיתי עדים בהא הלכה כר"י כמו בכל דוכתא דר"מ ור"י הלכה כר"י ולכן הוא מחלוקת דסמך ר' אכללא. אבל מתני' דמקוואות דמיירי בסתם ספק סתם לן תנא כר"מ דבדרבנן אזלינן לקולא אפי' בלא חזקה ואפי' איכא חזקה לאיסורא וכדמוכח הכא. וא"ש הכל. וכן פסק הרמב"ם בהדיא פ"י מהל' מקוואות כר"מ דבטומאה קלה אפי' ספק טבל טהור והב"י ז"ל אגב חורפיה לא דק שכתב בי"ד סוף ס' ר"א דהרמב"ם פסק כר"י והביא תחלת דברי הרמב"ם ולא נסתכל מה שכתב אח"כ מיד לחלק בין טומאה חמורה לטומאה קלה ודבריו תמוהין וכבר השבתי עליו ת"ל וכן מוכח פ"ק דביצה דף ג' גבי ביצה שנולדה ספק חול ספק י"ט דאמרינן אי דרבנן הוא אזלינן לקולא ורב אשי דס"ל לחומרא הוא מטעם דבר שיש לו מתירין הא לאו הכי לא אע"ג דאיכא חזקה לחומרא דמוקמינן אחזקת שהיתה במעי אמה והשתא הוא דאיתילדא אלמא בדרבנן אזלינן לקולא אפי' במקום חזקה וכבר הארכתי בקונדרסי ת"ל:

שם ע"ב ד"ה ספק לטומאה ולקרבן פ"ה דשמא בין השמשות הראשון כולו מן היום ושני כולו מן הלילה ול"נ כו' הנה ע"כ צ"ל דהתו' ז"ל לא רצו לפרש דכוונת רש"י ז"ל כפי' ר"ת ז"ל אעפ"י שהיה אפשר לפרש כן מ"מ צ"ל דלישניה לא משמע כן דמלשונו משמע דהספק אם כל בין השמשות הוא מן היום או כלו מן הלילה ולפי' ר"ת לא צריכנן להאי ספק דאפי' אם ברור לנו שאין כל ב"ה יום אלא יש בו מן הלילה ג"כ וא"כ בשעה ראשונה א"א שלא יהיה בו מן היום ובשעה אחרונה א"א שלא יהיה בו מן הלילה מ"מ איכא ג' ספקות כיון שלא ראה כל ב"ה כ"א דרך משל בראשון ראה בשעה ראשונה ובשניה בשעה שניה א"כ שמא שעה הראשונה היתה כולה מן היום והשניה מן הלילה ואיכא הפסק או תרווייהו מן היום ואיכא רצופים אבל בתרווייהו מן הלילה ליכא לספוקי דבשעה ראשונה ודאי איכא מן היום כיון דלא מספקינן שיהא כל ב"ה יום או לילה אלא פשיטא לן דאית ביה תרווייהו מ"מ בשעה ראשונה מספקינן אי כולו יום וכן בכל שעה ושעה שאחריו או יש בו מן היום ומן הלילה ובשעה אחרונה מספקינן אי כולה לילה או מן היום ומן הלילה וא"כ אם ראה בראשונה בשעה שלפני שעה אחרונה ובשניה בשעה אחרונה איכא ג"כ ג"ס שמא הראשון כלו יום והשני כלו לילה ואיכא הפסק או שניהם מן הלילה ואיכא רצופין או הראשון מן היום ומן הלילה והשני מן הלילה ואיכא ג' או הראשון יום והב' מן היום ומן הלילה וא"כ אין צורך לומר שכל בין השמשות יהיה מן היום או מן הלילה לא הוזכר בדברי רש"י שהספק הוא בכל שעה שבין השמשות שמא הוא מן היום או מן הלילה ואדרבה לקמן גבי העושה מלאכה בשני ב"ה פי' רש"י דעבד כל ב"ה א"כ הספק שמא כלו יום או לילה דאל"כ בלאו הכי הוא חייב אפי' בב"ה אחד כיון דעבד כלו איכא ביה מן היום ומן הלילה בלא ספק וזה יש לישב דהברייתא ודאי פירושא דמספקא לן אם כלו מן היום או מן הלילה ואע"ג:

דלענין טומאה לא צריכינן להאי ספק כמ"ש מ"מ נ"מ לענין שבת דלא מחייב אם עבד אחד מטעם ספקא וכמ"ש רש"י בהדיא דנ"מ להא מילתא בד"ה למאי הילכתא אבל לענין טומאה דפי' רש"י ג"כ האי ספקא צ"ל דלא ס"ל כפי' ר"ת דאין לדחוק דבריו דאין כוונתו כל ב"ה כ"א כל שהוא שבין השמשות כפי' ר"ת כיון דכבר פי' דנ"מ לעניין שבת כמ"ש והתם הוי הפי' כל ב"ה כמ"ש א"כ גם לענין