מגיני שלמה יט

ע"כ נלע"ד דודאי לר"א במילה בעי תרי קראי כיון דאיכא לחלק בין מכשירין למילה גופיה ואחרי שגילה הכתוב במילה שאין חילוק ביניהם א"כ בכל מקום ילפינן ממילה דאין חלוק ביניהם דאע"ג דממילה ליכא למילף שכן נכרתו עליה י"ג כריתות כדאיתא התם. היינו למילף כולה מלתא ממילה. אבל פסח שגילה הכתוב דדחי עיקר מצוות' שבת ילפינן אח"כ ממילה דאין חלוק בין עיקר מצוה למכשירין דזה אינו אלא גילוי מלתא:

תדע דהא סוף פ' ר' ישמעאל קאמר דר"א בר שמעון דס"ל דנקצר ביום כשר בשיטת ר"ע רבו דאביו קאמר דאמר מכשירים שאפשר לעשות מע"ש לא דחו שבת וס"ל לר"א ב"ש כר"י דדריש בחריש ובקציר דדחיא קצירה שבת ואי ס"ד נקצר ביום כשר היכי קצירה דחיא שבת נעבד מע"ש וא"כ קשיא לי למה אמר דבשיטת ר"ע אמרה הא אפי' ר"א ע"כ הכי ס"ל כיון דר"א נמי אית ליה זה החלוק א"כ ע"כ נקצר שלא כמצותו פסול דאי כשר היכי שרי רחמנא וכ"ת דאפ"ה שרי רחמנא א"כ לר"ע נמי דהא דלא דחו מכשירים לר"ע משום דלית ליה קרא למכשירים דקרא דר"א מפיק לדרשא אחרינא כדאיתא פ' ר"א דמילה דפריך גבי לולב ושופר ורבנן ההוא מבעי ליה כו' וא"כ קרא דבחריש וקציר דמבואר ביה דמכשירים דחו שבת אימא דאפי' לשיטת ר"ע דחי שבת (אלא ע"כ דלהכי דחו שבת אימא אפי' לשיטת ר"ע דחי שבת) אלא ע"כ דהכי פריך כיון דבקרא אינו מבואר דנקצר ביום כשר א"כ למה נימא דהוא כשר ואפ"ה דחי שבת מגזרת הכתוב אע"ג דאפשר מע"ש כיון דבכל התורה לא דחו מכשירים שאפשר מע"ש מוקמינן האי קרא נמי הכי דאמרינן דנקצר ביום פסול וה"ל א"א ומ"ה דחי א"כ לר"א נמי נימא הכי דאע"ג דס"ל דמכשירין דחו אע"ג דאפשר ה"מ היכא דאית ליה קרא כמ"ש התו' אבל היכא דליכא קרא מודה דלא דחו וא"כ הכא כיון דאיכא לאוקמא קרא בא"א למה נאמר דהוי אפשר ואפ"ה דחי אלא ש"מ לר"א כיון דגלי רחמנא במילה דאין חלוק מעתה בכל מקום דעיקר מצוה דחיא שבת גם מכשירים דחו כיון דגלי רחמנא דמכשירין הוו כעיקר מצוה והכי איתא בכמה דוכתי:

ואלמרא שאיני כדי הייתי אומר דלעולם לר"א לא בעינן תרי קראי למילה ולמכשירים והא דפריך התם ע"כ לא פליגי רבנן אלא במכשירין אבל מילה גופה ד"ה דחיא מנ"ל לרבנן פריך ומה שהקשו מאי פריך דלמא מקרא דר"א מפקי י"ל משום דר"א דריש התם מביום אפי' בשבת והלכך פריך לרבנן מנלן אי דרשי רבנן נמי מהאי קרא א"ש האי קרא מפקי ליה לביום ולא בלילה כדאמרינן לקמן ואית להו קראי אחריני למילה ולע"ד גם לפי' התו' ע"כ צ"ל הכי דהא משני ר"י התם האי שינויא אמר קרא ביום ואפי' בשבת וא"כ אין לפרש קושי' המקשה היתה לר"א דוקא דבעי תרי קראי קרא למילה מנ"ל א"כ מאי משני ר"י הא האי קרא אמרינן דמפיק ר"א למכשירים ומילה גופא מנ"ל וכתב דר"י סמיך אשינוייא קמא דר"א אית ליה מילה הלכה וביום למכשירים וכדפי' רש"י שם א"כ מאי הוסיף ר"י דגם לשינויא קמא דאמר הלכה ע"כ מילה גופה אתיא מהלכה ומכשירים מביום ולרבנן נפקי מביום דהא לדידהו לא קשי' ולא מידי ועוד מאי פריך התם מי דיינינן ק"ו מהלכה כו' דלמא ר"א לא מפיק פקוח נפש מק"ו כ"א מקראי וכדפי' רש"י בשינויא דר"י דא"א לומר דר"י גילה האי שינוייא דזה לא נזכר בדברי ר"י אלא ע"כ שינויא דר"י וכן דעולא לרבנן קאי וא"כ קשיא למה להו למטרח לשינויי להו דרבנן והא לא הקשו לרבנן כלום אלא מאי אית לך למימר דהמקשן בעי גם לרבנן אי רבנן נפקי מהאי קרא או מקרא אחריתי ולא קושיא היא אלא איבעיא א"כ קושיית התו' נמי איפרקא בהא אפי' אי קאי ארבנן לחודייהו ואפשר לחלק לדברי התוספות היתה הקושיא לר"א דכיון דלר"א ע"כ מילה גופה צריכה קרא אחרינא א"כ בעי המקשן שפיר אי גם רבנן דרשי מילה גופה מקרא דר"א או מקרא קמא דמפיק ר"א למכשירים כיון דע"כ לרבנן חדא מינייהו לדרשא אתו א"כ בעי הי מנייהו אתא לדרשא אבל לשיטה דלר"א נפקי מילה ומכשירים מהאי קרא א"כ מהי תיתי נימא דאית להו לרבנן קרא אחרינא. ואעפ"י שהיה פתחון פה לומר דאין לחלק ביניהם או היה אפשר דמנ"לן לאו קושיא. אלא עולא עצמו קאמר כמ"ש התו' ריש פרק י"כ כה"ג והביאו כמה ראיות ע"ז מ"מ רש"י נמי פירש כפירושו וכן משמע התם גבי לולב דקאמר א"ה ביום אפי' בשבת למאי אי לטלטול איצטריך קרא למשר' טלטול. אלא למכשירין. משמע אי אצטרך קרא לטלטול לא הוי מוקמינן למכשירים אלמא גם לר"א יש לחלק ביניהם הלכך נראה כמ"ש ברישא:

. דף סט ד"ה אם דחו כו' ותימ' לר"י דמה ראיי' מייתי כו' ר"י ז"ל אזיל לשיטתי' שפי' לעיל דר"א לטעמייהו דרבנן פריך והלכך מקשה שפיר והא לרבנן יש לחלק. אבל רש"י ז"ל ס"ל דודאי אין לחלק בין אפשר לל"א. כיון דגלי קרא במילה כמ"ש. והא דאיצטריך ר"א לק"ו. משום דלא תימא דלמא אע"ג דמדאורייתא שרי מ"מ רבנן גזרו עליהם שלא ידחו שבת והעמידו דבריהם כמו שגזרו בכמה דברים וכאשר הוא לפי האמת גם לר"א וכדאמרינן לקמן בפרק האשה לכך מייתי דאם כדבריו שהם איסורי תורה לא גזרו ק"ו באיסורי שבות ובברייתא מייתי שבות משבות דמיחוי קרביו שבות הוא לכ"ע ולא ידעתי שם שום איסור דאורייתא דלמ"ד מנקבן בסכין אינו אלא מחתך בבשר וכ"ש למ"ד שירקא דמעיא דאינו אלא מוציא הרעי ונראה דגזרו משום דנראה כמתקן כלי שבלא זה יסריחו וא"כ אם לא גזרו בדבר דאתעביד צורך גבוה ק"ו לפני שחיטה וא"כ ר"א טעמיה, דנפשיה קאמר. דלדידיה לא שני ליה בין אפשר לל"א כמ"ש. ור"א משיב לדברי ר"א. ועוד דא"כ דיש לחלק בינייהו מ"מ מייתי ר"א ראיי' דיותר יש לגזור באיסור דאורייתא ובבריית' מייתי ראי' דיותר יש לגזור בדבר שאינו צורך גבוה. אע"ג דא"א מ"מ איתעביד ליה צ"ג והני מילי צורך גבוה נינהו אע"ג דאפשר:

שם ע"ב ד"ה אכילת פסחים לא מעכבא ולא כפ"ה כו' ולעד"נ דרש"י ז"ל לא רצה לפרש כמ"ש התו' לחלק בין יש בידו לתקן עצמו כטמא גמור דמה בכך שיש בידו לתקן מ"מ כיון דלא תיקן הרי גברא לא חזי ע"כ ר"ל פי' דר"א ס"ל לגמרי דלא מעכבא וס"ל כזקני דרום דפ"ב דזבחים דף ב כ' דלא מקשי אוכלים למנויין וס"ל דאיש לפי אכלו למצוה וכמו שהביאו אותם התו' עצמן לקמן והא דלא מוקי תלמוד לקמן נמי כזקני דרום. י"ל לשיטת רש"י ג"כ כפי' התו' דלקמן דרוב תנאי לא ס"ל כז"ד ומקשי אוכלין למנויין א"כ למה נוקי לר"נ דלא כהלכתא אבל ר"א ע"כ דלא כהלכתא כיון דאפילו גברא דחזי לאכילה לא בעי דהא בלא הזאה גברא לא חזי וכמ"ש. ועי"ל דלקמן לא מוקי כז"ד משום דאמרינן התם דרב ס"ל כר"נ ואי ר"נ כז"ד א"כ גם רב כז"ד וזה ליתא דהא ז"ד ס"ל פ"ב דזבחים דשוחטין וזורקין על טמא שרץ ואלו רב ס"ל לקמן דף פ' דאין שוחטין על טמא שרץ דקאמר מטמאין א' מהן בשרץ ואח"כ פריך לעולא ויטמאו א' בשרץ ומשני קסבר שוחטין על ט"ש אלמא רב דאמר מטמאים בשרץ ס"ל דאין שוחטין וא"כ דלא כז"ד ואע"כ דהא בהא לא תליא דאע"ג דפליגי לענין שוחטים על ט"ש. לענין היקש אוכלין למנויין אימא דלא פליגי. מ"מ לא ניחא לתלמודא למימר, דסבירא ליה כוותייהו בחדא ופליג בחדא אבל ר"א דס"ל כוותייהו לענין שוחטים על ט"ש נוכל לומר בלא ספק דס"ל כז"ד. וקצת ראיי' לזה מהא דז"ד לא מקשי. ויש להקשות א"כ, ז"ד דלא כמאן דהא ליכא שום תנא דלא מקיש כמ"ש התו' הכא ופי' כ"ש. ומ"ש ע"ב דזבחים דז"ד תנאי הוו. לכאורה לע"ד לא משמע התם הכי דהא קאמר התם דתקע להו ר"ל אלמא בימי ר"ל הוו. ואע"ג דאיכא למידחי דבתחילת ימי ר"ל הוו ור"ל בתחילת ימיו היה בימי התנאים כדאיתא