מגיני שלמה יח

ממשמעות במועדו וע"ז משני ס"ל להלל כר"י ויליף מהאי קרא אבל ר"ש לא ס"ל כהלל יליף ממשמעות ואין כאן קושיא כלל וגם מלשון רש"י מוכח שפיר דפליגי תנאי בהא דלא לחנם כתביה:

דף סז ד"ה הכתוב נתקו לעשה פ"ה דכתיב כל ימי כו' וקשה לר"י לעד"נ דמצינו כיוצא בזה הרבה בתלמוד דתופס עיקר הפסוק אע"ג דדייק מדלעיל מיניה ה"נ תופס העשה עצמה ומה שהקשה ריב"א ז"ל נלע"ד שקושיא זו היא תלויה בפי' הסוגיא דפ' אלו הן הלוקין הא דילפינן דאונס הוא לאו כיון דכל ימיו יתורא הוא ע"כ פי' הכא שלא תהא בשלוחיה כל ימיו שלא ישלחנה שילוח שיהא כל ימיו אלא יחזירנה. וזהו שיטת ריב"א דהכא ע"ז פירשו התו' בשם רש"י דקאי אלו תהיה לאשה דה"ק לו תהיה לאשה כל ימיו דכל ימיו הוא בלו תהיה לאשה בעמוד והחזר ונ"ל דפי' זה תופס רש"י בכאן וא"כ גם הכא קאי כל ימי אבדד ישב דכל ימיו הוא בבדד ישב. ונ"ל דבחר רש"י בפי' זה דלפי' הראשון קשה לע"ד דנהי דלא עבר אלא בשלוח כל ימיו אבל אם מחזירה ליכא לאו מ"מ עשה אין כאן דכל לאוין הם כן שאסרה תורה לאו זה באופן זה דוקא אבל אם הוא באופן אחר אין כאן לאו אבל גם עשה אינו לעשות באופן אחר ה"נ ליכא לאו אלא אם משלחה כל ימיו אבל אם אין השלוח כל ימיו ליכא לאו. ומ"מ אין כאן עשה דמשמע שהוא מצוה אם עשה כן מנ"ל. ונ"ל שזה דחקי לרש"י במכות בפי' הראשון ז"ל דע"כ לאו שניתק לעשה הוא דאמר קרא כל ימיו לא ה"ל למכתב אלא לא יוכל לשלחה מאי כל ימיו אלא ה"ק לא תהא בשילוחיה כל ימיו אלא יחזירנה ע"כ עמוד והחזר קאמר וה"ק ולו תהיה לאשה אם שלחה שלא תהא שלוחיה לכל ימיו הרי העשה אחר העברת הלאו ע"כ שלכאורה דבריו כפולים ומיותרים. ונ"ל דהא קשיא ליה ולהכי דחיק נפשיה דאין כאן עשה ולכ"פ דלו תהיה לאשה הוי העשה ומ"מ יש חילוק בין הפירושים דלפי' זה קאי כל ימיו אלא יוכל שלחה ר"ל שלא תהא השלוח על כל ימיו ולפי' הב' קאי אלו תהיה כל ימיו וא"כ הפי' הראשון הוא מורכב אתרי ריכשי ולכן בחר פי' השני:

ע"ב ד"ה שכן טעון פריעה ופרימה ותימא לר"י אמאי לא קאמר וכו' אלמלא שאיני כדי הייתי אומר דכולה סוגיא מיירי בימי ספורו שאז אינו מטמא בביאה כדאיתא בשילהי מסכת נגעים ומה שהקשה למטה דבימי ספורו אינו משתלח כ"א חוץ למחנה שכינה מדתנן התם דהוי כטמא שרץ. אני שמעתי ולא אבין דלא תנן אלא והרי הוא מטמא כשרץ והיינו לענין טומאה וכ"פ הרמב"ם ז"ל בהדיא דקאי שהוא מטמא במגע ולא, במשא כשרץ כדאיתא במשנה הראשונה דכלים דמצורע בימי ספורו לא מטמא במשא אבל מוחלט מטמא במשא ר"ל אם נשא את המצורע שזהו סתם משא בתלמוד כמ"ש רש"י ז"ל פרק ר' עקיבא דף פ"ג ובכמה דוכתי נטמא הנושא כמ"ש הרמב"ם ז"ל פ"ק דכלים מדקתני למעלה מהן מצורע דיש במצורע כל חומרי דרישא ועוד מעלה יתירה וכ"כ בהל' טומאת צרעת וכן מוכח בתוספות דהכא ד"ה שכן עושה שכתב בשם ר"ת דהא דקתני נושא לא קתני אמצורע משמע הא אינך קאי גם אמצורע וקתני התם נושא א"כ מצורע מטמא בהיס' וא"כ קאי אנגעים לענין טומאת משא אבל לענין שלוח לא דמי לטמא שרץ דלא נכנס אלא לפנים מן החומה כדתנן התם ונשאר חוץ לשני מחנות וכן נראה מדברי הרמב"ם פי"א מהל' טומאת צרעת שלא כתב אלא ויכנס לפנים מן החומה ופשיטא שלא הוי שתיק שמותר אפילו במחנה לויה דפוסק צריך לפרש דמי הוא הנביא שידע. ומה שהקשה לקמן מדקתני פריעה ופרימה היינו במוחלט. לא ידעתי מנין להם דלכאור' נראה מדלא קתני לה במתני' בשילהי מסכת נגעים דקתני כל מילי דמצורע לאחר תגלחת הראשונה טהור מלטמא בביאה נכנס לפנים מן החומה כו' ולא קתני שהוא אינו פורע ופורם. ואפי' נדחוק ונאמר דלר"א דאמר פ' ואלו מגלחין דפריעה פירושו גדול שער לא צריך למיתני דהא כבר הותר בתגלחת מ"מ לר"ע דפליג עליה וס"ל דפורע הוא דבר שחוץ לגוף ושקיל וטרי תלמודא אי פירושו שאסור להניח תפילין ור"נ פי' שאסור בכסוי הראש בכומתא וסודר' א"כ ה"ל למתני דבימי ספורו שרי ואפשר דס"ל לתו' דר"ע מוסיף אר"א דס"ל דפורע הוי גדול שער וגם חוץ לגוף כמ"ש וכמ"ש התו' פרק אלו מגלחין. וא"כ כיון שהותר בתגלחת פשיטא דהותר באינך מילי דכלם בכלל פורע הוא וכן פורם ס"ל כיון דהותר בפריעה הותר גם בפרימה דבכל דוכתי משמע דחד דינא הוי לתרווייהו וכן מצאתי בהשגת הראב"ד פי"א מה' טומאת צרעת דמשמע מדבריו דבימי ספורו הותר בפריעה ופרימה ולא ידעתי מנ"ל ובאמת אם נפרש שמעתין בימי ספורו יתישבו כמה קושיות דנקט פרכות אלו ואין להקשות דלמה נקט תלמודא ימי ספורו ולא ימי חלוטו. י"ל משום דקשה מאי ראי' מייתי ר"ש דמצורע משתלח חוץ לג' מחנות מדלא אתי מזב דלמא אצטריך קרא דמצורע לימי ספורו דמאי חומרא בספורו יותר מזב ולכן נקט חומרי דספורו דמזב ילפינן דמשתלח חוץ לב' מחנות ומה שיש לדקדק בענין פורע ופורם בדברי הרמב"ם אכתוב בקונטרסי אי"ה:

אבל אחרי רואי שהתו' ז"ל לא רצו לפרש בימי ספורו איני כדי לחלוק ומ"מ נלע"ד לישב דנקט תלמוד' חומרא דתרווייהו דמוחלט ודימי ספורו דבין דמיירי קרא בימי חלוטו ובין בימי ספורו לכל חדא אית ליה חומרא וכן הא דפריך אדרבה ובחמור כו' פריך נמי הכי בין דמיירי באיזה מצורע שיהיה אית ליה פירכא. ואע"ג דפרכא דהיסט נוכל למפרך מתרווייהו מ"מ ניחא ליה למפרך אכל חדא פרכא דידיה וכיון דהכי הוא יש לישב קושיית ר"י ז"ל דהתלמוד לא נחית למנינא ובודאי טובא חומרא איכא במצורע אלא צריכנא לכולהו גם פריעה ופרימה לחוד הוי סגי ולא נקט תשמיש המטה אלא לתרץ דלא תקשה דילמא לימי ספירה אתא ולכן תירץ דגם לזה איכא חומרא ואין להקשות דא"כ בתשמיש המטה לחוד סגי דשייכי בתרווייהו י"ל דבעי לפרש אפילו אי סבר ר"ש כמ"ד מוחלט מיתר בת"ה:

דף סח ד"ה ומה שחיטה ותימא לר"י מכשירי פסח מנ"לן לר"א דדחו שבת וכר"י דגמר מסוכה כו' איכא למפרך וכו'. הנה ע"פ מאי דמשמע מדברי התו' ז"ל ריש פרקין דר"א יליף מג"ש דמועדו הנה יש לתרץ קושי' זו ולא ידעתי מאי תימא יש כאן דתמיד ילפינן מסוכה ולולב ואינך והתם ליכא למפרך פרכא זו והדר ילפינן מועדו מועדו פסח מתמיד. ואע"ג דק"ל דבכל התורה למדין למד מלמד חוץ מקדשים כדאית' בזבחים פרק איזהו מקומן דף נ"א ופ"ק דשבועות מ"מ הרי מסקינן התם דף כ"א דדבר הלמד בק"ו חוזר ומלמד בג"ש וא"כ ילפינן תמיד בק"ו מעומר ומה עומר שאינו תדיר וכליל דוחה שבת ק"ו לתמיד מה לעומר שכן בא להתיר וכדפרכינן לקמן פ' כיצד צולין סוכה או לולב תוכיח וכן נוכל למילף מסוכה ולולב בק"ו מה סוכה שאינו צורך גבוה כו' מה לסוכה שכן נוהגת בלילות כבימים כו' עומר יוכיח או לולב עיין פ' ר"א דמילה שם הוזכרו כל החומרות וא"כ חוזר ומלמד בג"ש וכ"ת א"כ על עולת התמיד למה לי. וי"ל דעל עולת התמיד לאו יתירא היא כלל דאיצטריך לגופיה שאלו מוספין יהיו לבד מעולת התמיד. ואין להקשות א"כ ריש פרקין למה לי' לתלמוד' למילף דתמיד דוחה שבת מעל עולת התמיד תיפוק ליה מהני דאמרן. הא לאו קושיא היא דסוגי' כרבנן. דס"ל דלא דחי שבת כל הני דאמרן דכולן מכשירין הן ואין קרא דלדחי שבת כ"א מועדי ה' והא לא משמע להו וא"כ עומר גופיה מג"ש דמועדו אתי מתמיד א"כ לא קשיא מידי ומ"מ לא יצאתי ידי חובתי בזה ע"פ השיטה אשר כתבתי פ' ר"א דמילה דלדברי ר"א מוכח דלא ילפינן מבינייהו דהני דאל"כ ג"ש דמ"ה למה לי נילף מבינייהו אלא ש"מ דהתורה כתבה לג"ש כי היכי דלא נילף מהני ע"ש