מגיני שלמה קעט

רבא שני לעיל כו' ואני אומר דרבא תירץ דהנאה שנהנה מן המראה אעפ"י שאין בה ממש אסרה התורה ליהנות אפי' ממראה שאין בה ממש וא"כ ליכא למפשט לדיני ממונות דבעינן ממון וממש משא"כ כל האיסורין ילפינן מערלה כמו שאסרו גוף האיסור כך אסרו המראה ואין לומר דערלה שאני דאסור בהנאה גם טומאה לא תליא רחמנא דדם מטמא ה"ה המראה שלו אם חזותא מלתא היא לענין איסור ומאי דקאמר רבא חזותא מילתא היא כוונתו לענין אסור לא שיהא בו ממש ולישניה לאו דווקא והכי איתא בכמה דוכתי:

ועצים להסקה דברי רש"י ז"ל תמוהין מאוד ויש לדקדק בהן הרבה וכבר דחי רש"י ז"ל להאי לישנא שם בסוכה והמבין יבין מעצמו:

דף ק"ב תוס' ד"ה גבי הלכתא פסיקת' תימא אמאי קרי לה הלכתא פסיקת' וכו' תימה על תמיהה זו דהא הלכה כסתם משנה היינו משום דכיון דר' סתמה א"כ נראה בעיניו שכך הלכה שא"כ ר' שסתם כל החוזר וכו' ולא הזכיר בשום מקום שום מחלוקת א"כ ודאי ס"ל דהלכה כך ונהי דאנן ס"ל דאין הלכה כר' בהא סתמא מיהו ר' עצמו ס"ל דהלכה כך ותני הא סתמ' גבי הלכת' פסיקתא א"כ ודאי ס"ל דגם בהא הלכה כך ובהא ליכא מאן דפליג עליה דר' והיכא דאתמ' אתמ' ואי לא אתמר התם גם התם היתה הלכה כך אלא דרב יוסף פליג וס"ל דאין הלכה כר' שסתם והיכא דאין שום אמורא פליג אסתם פשיטא דהלכה כסתם וא"כ שפי' אקפד רב יוסף דמאי קמ"ל רב הונא כיון דר' סתמה להלכתא פסיקתא כמו האחר דודאי סתמה להלכה דהוא לא הזכיר שום מחלוקת כאידך כי היכי דלא תהא הלכה כמותו עד שבא ר"ה ואשמועינן וא"כ לע"ד אין מקום לתימא זו ודוק:

ע"ב ד"ה שאני חטין וחטין וכו' תימא וכו' וי"ל וכו' מתוך דדברי הרא"ש ז"ל למדתי תירוץ כי הוא ז"ל כתב דאין הלכה כבני מערבא דבעו הודעה דוקא אבל גבי מתני' דא' המקדיש כ"ע מודו דבעינן הודעה וא"כ קאמר שפיר תדע דאפי' לדידן דמקשת אפילו חטין וחטין נמי אי בעינן הודעה אלא לא בעינן הודעה הלא במתני' גם אתה מודה דבעינן הודעה וא"כ מי הודיעו וכו' אלא שליחותי' קעביד:

דף ק"ד ע"א בשכירו ולקיטו תימא אמאי לא וכו' ועוד תימא וכו' קושי' השניה מתרצת הראשונ' דלכתחיל' הקשו לרב חסדא ממתני' דהכא ותרצה רב חסדא ולא הוצרך ר"ח לתרץ מתני' דפ' השואל דממילא איתרצא כן גם מחלוקתם י"ל דקאי אמתני' דהכא ואמר ר"ח כן מיד כדי לתרץ המשנה כמו שר"י ור"א ג"כ אמרו וא"ת משנתינו וכו' ומאי דהקשו אמאי לא פריך מעיקרא ממשנתינו מלבד שהוא מתורץ בתוך דברינו כיון דר"ח עצמו אמר' אמתני' מיד שאמר הדין דהוי שליח אמר ג"כ וא"ת משנתינו א"כ הסדרן שחדש דגם משנה דפ' השואל מתורצת בכך לכך קדמה דאיידי דחביבא ליה אקדמ' כדאמרינן ביבמות ובכמה דוכתי ועוד אם היה מקדים משנתינו לדברי ר"ח שוב לא היה מקום לקושיא דפ' השואל דנימא ודקארי לה מאי קארי פשיטא שיש לתרץ ג"כ בשכירו ולקיטו לכן הקדים קושיא אחרונה אחרי שלא ידעינן עדיין מדברי ר"ח וקושיא הב' א"ש אף אם ידעינן דברי ר"ח כי יש סתירה אשינוי דידיה כדפריך אח"כ מדתני סיפא ואין להקשות על המקשן עצמו ל"ל שהקשה מפרק השואל ולא ממתני' דהכא דלאו קושיא היא שהקשה מחדא מתני' מה לי התם ומה לי הכא רק על הסדרן יש להקשות אחרי שמחלוקת רבה ור"ח קאי אפסקא דמתניתין דהכא ה"ל להקדים קושיא דמתניתין דהכא וק"ל:

עוד יש לתרץ דקושיא דמתניתין דפרק השואל איידי דלא נפישי מילי דהיא מתורץ בקוצר פסיק ותני לה כדאמרינן ריש פרק שבועות ובכמה דוכתי ואע"ג דהתם אתנ' קאי י"ל דגם הסדרן עשה כן. והדר הקשה קושיא הב' דיש לפלפל בה הרבה אתירוץ זה:

מה שפסק בה"ג ז"ל כשמואל בדיוקני ותמה עליו הרא"ש ז"ל והרמב"ן ז"ל בספר מלחמות יישב דבריו והעולה מתוך דבריו דדיוקני הוי כממציא לו שליח ואין משלחין ואני שמעתי ולא אבין דהא גם ר"י ס"ל שממציא לו לא מהני אלא דס"ל דדיוקני עדיף מממציא א"כ הלכתא כוותיה נגד שמואל ולי נראה ראיה ברורה לדברי רה"ג מדפריך ולשמואל מאי תקנתי' ולא אשכח תקנת' בדיוקני כ"א כדרבא א"כ ס"ל דבדיוקנא אין משלחין דהוי צורת חותמו ואפי' כתב בכתב ידו שישלח על ידו לדברי הרב ז"ל שלא אמר דפטור רק מטעם מנהגא מכלל דלדין התלמוד לא מפטר אלמא גרע משליחות בעדים ונ"ל הטעם דשליח בעד מהני דלהכי טרח לאוקמ' בעדים כי היכי דליקום ברשותיה משא"כ כ"י אף אם טרח וחתם עדים שהוא כתב ידו מ"מ כיון שלא טרח לאוקמיה על שליחותיה בעדים הוי רק כאומר אינש מהימנ' הוא כיון שלא עשאו שליח בעדים וסברא היא. אלא שצ"ע אם חתם עדים שצוה לשלוח ע"י למה לא מהני דמשמע מדברי הרב דגם זה לא מהני עד שיאמר לו פא"פ דאית' במתני' דהשואל דמהני כדאי' בתוס' שם ואפשר דגם הרב ז"ל ס"ל דמהני אם חתם עדים כיון דטרח והוי מצי לשנויי כן אלא כיון דמוכרח לתרץ שחותם עדי' לשלוח טוב לו בהתקבלות מטעם דלמא שכיב כשתרצו בתו' שם דהא הכל חדא משא"כ לר"י אין צורך לשום כתב ומ"ש הרב דלא מהני כתב היינו בלא עדים:

לפי דעתי כיון שהתלמוד תלי טעמא בלהכי טרחי ורבה פליג אפי' על סברא זו ודי שאין הלכה כמותו ולא להוסיף והיינו טעמא דדיוקנא אלא דר"י פליג וס"ל כשמואל מן הראיה הנ"ל עוד י"ל דשליח בעדים הולכים העדים עם השליח ומעידין שהוא שליח וכיון דטרח כ"כ הוי שליח משא"כ עדים חתומין לא הוי טרחא והראשון נראה יותר ומה שהקשו על ראיה הנ"ל דהא הוי מצי לשנויי דאיכא תקנת' בשליח בעדים לעד"נ דלאו קושיא היא כלל דהקושיא היא מאי תקנת' מי שיש לו ממון בדרך רחוקה דא"א בשליח בעדים שילכו העדים עם השליח לדרך רחוק משא"כ דיוקני לכל הפירושי' הן שיהיה חתימת ידו או דיוקני כפי' ר"ח ועדים חתומים ביד הלוה שעשו ביניהם לשלוח מעות ע"ז הסימ' איכא תקנתא לשלוח בדרך וזהו לשון אין משלחין וכן הוא פשטא דשמעתי' דמיירי בשולח מעות מרחוק גבי עובד' דר' אבא ורב פפא כנ"ל וכן משמע מדברי התוספות פרק השואל שהקשו דהא איכא תקנת' טובא שיכתבו לו העדים ויחתמו שפלוני אמר לך שתשלח עכ"ל ולא הקשו משליח בעדים גם הקשו דהא איכא תקנתא באמיר' אלא אדרך רחוקה קאי דא"א באמירה ולדברי ה"ג ז"ל ל"ק דס"ל דגם כה"ג לא מהני:

בעזרת המרומם על כל ברכות והלולין אכתוב על מסכת חולין:

ד"ה שמא יקלקלו וכו' פ"ה ונראה דרש"י ס"ל אף דאביי ורבא ורב אשי עלו בקושיא ממתניתין דקתני וכולן מ"מ לישנא דוכולן לא קאי אחש"ו לחודיה אלא דקאי נמי אאחריני מדלא קתני ואם שחטו וכדפי' רש"י לקמן אלא דלא ידעינן מאי ניהו ולכך סד"א דקאי הדיעבד אהא מלתא דאתרבי מוכולן ולא אחש"ו ולכן תני שמא יקלקלו. וכן משמע מפי' רש"י לקמן ד"ה מאן תנא שבת דוכולן אחש"ו נמי קאי ויישב שם דלא תקשה דאי קאי גם אחש"ו דואם שחטו מבעי ליה משמע דאאחריני פשיטא קאי רב שבא לתרץ דקאי נמי אחש"ו דסד"א דלא קאי עלייהו כלל מחמת קושיא דואם שחטו והתם לרבא קאי דהא רב' תירץ שם דמתניתין ר"נ היא ועי"ל דמסיפא איכא למידחי דהא דלכתחילה לא היינו משום דבעי כוונה דאפי' לר"נ דלא בעי כוונה היינו דיעב' כדקתני בבריית' זרק סכין וכו' ושחטה וכו' דהיינו דיעבד ואע"ג דלגבי זריקה לא שייך לכתחלה דאם מכוין בזריקה שינעוץ איך ידע שישפוט ואם מכוין