מגיני שלמה קסג

בחיי האב לבניה דנמצא דהן מקבלין לעצמן ולא פורעין דאז אין נעשה מותר א"נ כגון שמתה בבת אחת עם בעלה וכן משמע קצת לישנא דאחת במותו ולא קאמר לאחר מותו ואין זה דוחק דע"כ צ"ל כן לפי מאי דהוכחתי מדברי רש"י דע"כ מיירי שהיא מתה דהיורשין לוקחין הכתובה דאל"כ הם פורעין ג"כ לאמם וכמ"ש רש"י בהדיא לקמן ד"ה לשון אחר וא"כ לעיל בשמעתין דקאמר בב"ח כ"ע לא פליגי א"כ ס"ל לכ"ע דינר משעבדי ולמה לא זכו יורשי הראשונה מיד אחר מיתה ואפי' אם מתה אח"כ מ"מ צ"ע מ"ש ממרובים ונתמעטו כמ"ש ע"כ כדפרישי' אם לא שנאמר דאף אם היא נוטלת הכתובה מקרו הם המקבלים שיירשו אח"כ ממנה וזה דוחק דלמא תנשא לבעל וירש אותה ואפי' אם נאמר כן מ"מ א"ש דנקט לרבותא אע"ג דהיא חיה עדיין וס"ד דנהוי מותר כדכתבתי אפ"ה בעינן מותר דינר משעבדי או מטלטלי לפחו' וגם קושיא הראשונה מתורצת כמ"ש דמ"מ ה"ל למינקט רבות' טפי אי הוי ס"ל כתובה נעשה מותר וק"ל וללישני אחריני נקט לאחר מיתה דאין צריכין להמתין אחר מיתת השניה כמו שעלה על דעת הרבה מהפוסקים דאחת בחייו ואחת במותו דווקא אז יש להן כתובת ב"ד אבל אם השניה חיה לא שקלי דחיישינן לאנצויי כיון דלא שקלי בני השניה כתובת אמן ורש"י ס"ל כרוב הפוסקים דס"ל דאין חלוק וא"כ קתני לאח' מיתה דמיד לאחר מיתת האב נוטלין ואע"ג דלא מתה השניה ולא שקלי יורשי הב' ומ"מ זה סיוע לסברתי הראשונה שכתבתי דאם השניה חיה לא מקרו בניה מקבלים דלא שקלי כלום ונ"ל סברא הראשונה עיקר אע"ג דצריכי למדחק נפשין קצת כמ"ש:

דף צ"ג ד"ה בכותבת כו' לא ידע רבי כו' ולי הצעיר תימה איפכא דמאי מהני כתיבת דין ודברים הא ק"ל כתב לו דין ודברים לא אמר כלום דאין לומר דווקא בשדה שהיא שלו לא מהני אלא לשון מתנה אבל לסלק שעבודו שלא תריב עמו מחמת שעבודו מהני דהא לקמן גבי מי שהיה נשוי ב' נשים וכתבה הראשונה ללוקח דין ודברים כו' פריך וכי כתבה ליה מאי מהני והתניא כו' והתם נמי אינה אלא סלוק שעבוד ואפ"ה לא מהני גם א"ל דמיירי בקנו מידה דא"כ מאי משני ברישא דא"ל מדין ודברים סליק' נפשאי ופי' רש"י ז"ל לא נתתי את שלי במתנה ואי קנו מידה הא ק"ל בהכותב דמגופה של קרקע קנו מידה לא מדין ודברים וכדמשני ג"כ לקמן על מה שהבאתי לעיל וצ"ל דהכא שאני שאינה מסלקת עצמה כ"א שלא לריב עם בעלת מנה מה שמשועבד לה ולגבו' ממה שנותר שתמצא וכיון שלא סלקה שעבודה לגמרי אלא שאינו רוצה לריב עם בעלת מנה ורוצה לגבות משאר נכסיו בזה מהני משא"כ לקמן מיירי אע"ג דלית ליה כלל בני חורין כ"א אותה שדה שמכר א"כ סלקה עצמה לגמרי והיינו דקאמר מדין ודברים סליקי נפשאי ר"ל שלא מחלתי רק שלא רציתי ליכנס בדין עם בעלת מנה כי אין אדם מוכרח לדון עם מי שאינו רוצה ואולי השני נוח לו והראשון קשה ממנו וקיימתי שעבודי על הנותר ולא ידעתי מאי קשיא להו ז"ל שכתבו דלא איתפרש טעמא דהא מילתא שפיר וא"כ קמ"ל התנא דאע"ג דכתיבת דין ודברים בעלמא לא מהני בהא מהני כדכתבי אע"ג שמן הנותר לא תוכל לגבות כל כתובתה והוי כמו שנתנה במתנה מ"מ מהני בהא וא"כ גם הסיפא קמ"ל הא אע"ג דשמעינן ליה מרישא מ"מ סיפא הוי רבותא טפי דלא תימא דווקא רישא שלא סלקה עצמה כ"א מבעלת מנה איכא למימר סברא זו שאינו רוצה לריב עם זו ועוד שלא סלקה עצמה ממנה לגמרי אבל בסיפא שסלקה עצמה מתרווייהו ואין לה במנה ראשונה כלל הוי כמסלק משדהו דלא מהני דין ודברים אלא מתנה קמ"ל דתוכל לומר אינה רוצה לריב על מנה זו והנחתי כתובתי על מאתים הנותרות כי אולי על מנה זו יהיו יותר טענות ואיני רוצה לכנס בריב ע"ז והר"ן ישבו בע"א ע"ש:

דף צ"ד ד"ה שנמצאת אחת מהן כו' פ"ה שנודע כבר שהיא גזולה כו' וקשה לרבי כו' הנה נוכל לפרש דאין כוונת רש"י ז"ל שנודע בבירו' שהיא גזול' ר"ל שיש לו עדי' ודאי ויזכה בדין פשוט אלא הכוונה שיצא הקול שהיא גזולה ויש עליה ערעור ויצאו עליה עסיקין דלעיל ואינו פשוט שהנגזל יזכה בדין או אפשר שלא יבא כלל וא"כ מיירי שהג' נשים גבו כבר כתובתן וא"כ האחרונה אומרת אחוי טרפך אז תקח שדה זו אבל כל זמן שלא בא הנגזל וטרפה מידך כבר החזקת בשלך הגע עצמך אלו לא היתה האשה הרביעי' כלל פשיטא דלא היתה יכולה לגבות שדה זו מן היתומים אע"ג דאחריות' עליהן דאחוי טרפך וא"כ כיון שהוא של יתומים עדיין האחרונה נפרעת ממנה ועי"ל דמיירי בשדה שכתב לה בכתובתה או שיחד לה בכתובתה דנפרעת מזה בתחלה ובשדה זו פשיטא דכל זמן שלא יצאה מתחת ידה לא תוכל לגבות מאחרת ובזה מיושב גם הקושי' הב' כיון דעדיין אין הערעור ברור אם כן האחרונה נפרעת ממש כמו לשיטת ר"ח ז"ל שפי' התוס' דפליגי בלא נמצאת עדיין דא"ש נשכרת כיון שהיא נפרעת לרבנן כיון דאין כאן ריעותא לשיט' רש"י נמי אע"ג דאיכא ריעותא כיון דלא נתברר היטב עדיין א"כ נפרעת האחרונה ועי"ל דב"נ מדבריכם לדברי קאמר להו מדבריכם שאינה נשבעת לדברי שאני סובר דמה שגבתה גבתה א"כ היא נשכרת והכי איתא כה"ג בסוף בבא מציעא בברייתא:

דף צ"ה ד"ה התם איהו דאפסיד מה שפי' הקונטר' כו' נ"ל דלהכי פי' רש"י ז"ל דכולה רבא קאמר לה דהוי אפשר לפרש סתמא דתלמודא קאמר לה אלא דקשיא ליה דא"כ אלא מבעי ליה ומדלא קאמר אלא כולה רבא קאמר והכל הוא מן הקושיא דרבא מקשה לר"נ ב"י דתרוצך דחוק הוא מכח ב' תשובות ולפי האמת אין ראייה כלל משם ובחנם דחקת דהתם כו' וא"כ הכל הוא מתמיהת רבא על ר"נ ב"י:

אלמנה פרק אחד עשר שם ע"ב ד"ה ניזונת תנן הא לא מבעי ליה כו' הא דלא כפי' רש"י שפי' בהדיא לקמן ד"ה א"א בשלמא סתם לן תנא כאנשי יהודה ונ"ל לישב דקמבעי ליה לידע תנא דידן היכי ס"ל אף דרב ושמואל פליגי בהא מ"מ בעינן לידע תנא דמתני' היאך ס"ל דהכי אורחא דתלמודא לפרש דעת המשנה אפי' אי לא הוי הלכתא כן ואין להקשות איך אפשר דסתם תנא כאנשי יודא או כא"ג דא"כ איך פליגי רב ושמואל הא ע"כ הלכה כסתם מתניתי' ואי סתם לן כחד מנייהו איך ס"ל לאמורא כאידך ע"כ הא לאו קושיא היא דאפילו לפי' התוס' ז"ל דקמבעי ליה אמעשה ידיה מ"מ סתם לן תנא כחד מינייהו ואיך פליגי אלא ע"כ ס"ל דהך סתמא לא הוי עיקר ודוחק לומר לפי' התוס' קתני התנא דלאנשי גליל הוי דינא הכי ולא לאנשי יודא ולתנא לא ס"ל כא"ג דמ"מ כיון דקתני אלמנה ניזונת משמע דס"ל הכי וקושיא הב' נ"ל כמ"ש ר"ת ז"ל בדבור שאחר זה דשמואל ע"כ אמתני' קאי כיון דא"א לפרש דברי שמואל כ"א לאנשי יודא ושמואל פסק כא"ג א"כ ע"כ אמתני' קאי וקאמר דתנא דמתני' דסתם כא"י ס"ל דמציאת אלמנה לעצמה ש"מ דסתם תנא כא"י וקאמר דתנא דמתני' גבי מציאה ס"ל דלעצמה וק"ל:

בדבור שאחר זה שהקשו ומה שפ"ה כו' קשה נ"ל דכל הג' קושיות אחת מתרצת חברתה דאי ס"ד דשמואל אתי כא"ג ומיירי באותה שתבעה כתובתה או שמכרה מאי קמ"ל שמואל פשיטא כיון דאינה ניזונת וגם קשיא קושיא הב' דלשמעינן במעשה ידיה וכ"ש מציאתה כמ"ש התוס' ז"ל אבל אי מיירי כא"י ובאינה ניזונת א"ש דקמ"ל דאפילו מציאתה שמצאה כשהיא ניזונית ולא נתנה ליתומים עדיין אם פטרוה היורשין הוי לעצמה כיון דלא תקינו כ"א משום איבה דלמא