מגיני שלמה קסב

כיון שהוא ספק וא"כ בטלה טענת ב' כתובות ממילא משא"כ אי לא מודע ליכא ספיק' ואיכא סיוע אבל בנדון דידן אם הוא ספיק' דלמ' הוא משקר ונתן לה לשם פרעון א"כ ודאי לא פרעה בפעם הראשון וא"כ העד עצמו מסופק אם הוא מכחיש העד הראשון אם לאו וכן הראשון מסופק ומספיקא לא מצרפינן להו ודוק:

שם ע"ב ד"ה ב"ד משביעין תימא עד וצ"ע לע"ד תימא אם יצא זה מפיהם הקדוש ז"ל כי לא יכולתי להבין מקום העיון דע"כ נפרעת שלא בפניו דנקט ת"ק מיירי בלא שמעו בו שמת דאל"כ היינו מנכסי יתומים וכבר נקט התנא מנכסי יתומים דמשמע ג"כ ל"ש לכתובה ול"ש למזוני דמ"ש ופשיטא דאם היא גובה מנכסי יתומים יהיה מה שיהיה מחויבת לישבע דדוחק לומר דקמ"ל התנא דבשבועה מיהא נפרעת דלא תימא דניחוש כ"כ לצררי כשהלך למדינת הים דאפילו בשבועה לית לה וכמ"ש התוספות לקמן פ' בתר' אמלת' דשמואל ורישא דמנכסי יתומים מיירי שמת בביתו על מטתו דזה אינו דכוונת התנא משמע דאת' לאשמעינן דצריכה שבועה כדקתני לא תפרע אלא בשבועה משמע אדרבה דס"ד דנפרעת שלא בשבועה דומי' דאינך וכמ"ש התו' לעיל ד"ה ואלו נשבעי' ונוטלין ולקמן לא קתני הכי אלא תשבע כו' ור"ל תשבע ותגבה ועוד דמנכסי יתומים לא משמע דמת בביתו דווקא ואפי' מת במ"ה מקרי ג"כ מנכסי יתומים ולע"ד הרבה תימא בעיני אם זהו העיון דתקשה להו לתו' שיפרש התלמוד דשלא בפניו מיירי לאחר מיתה וא"כ לא נקט התנא עיקר דינא דשלא בפניו אם צריכה שבועה אם לאו ודוחק גדול דס"ל לר' ירמיה דאה"נ מחיים נפרעת שלא בשבועה דבזה לא נחלק אדם מעולם ולע"ד לא עלה מעול' על דעת שום אמורא לפרש שלא בפניו דמתני' כ"א בחיים וכדאית' לעיל ל"ש אלא כתובה אבל ב"ח לא וזהו ע"כ מחיים דמיתמי פשיט' דגובין וכל התלמוד מלא מזה ולא נחלקו מעולם שגובין מן היתומים אפילו מת אביהן במ"ה אלא שלא בפניו לגבות בלא ידיעתו נחלקו וכדמשמע מירושלמי ומדברי הפוסקים וא"כ כיון דנפרעת שלא בפניו קאי בחיים א"כ ע"כ אהא פליג ר"ש וא"כ ב"ד מבעי ליה והתימ' על החכם מהרש"א ז"ל שאפס קצהו ראה וכלו לא ראה שהתחיל ואין להקשות דא"כ היינו נפרעת שלא בפניו והיינו נפרעת מיתומים ואמאי לא מוקמי פלוגתייהו בפשיטות אנפרעת מנכסי יתומים ותירץ דלרבות' מוקי פלוגת' בהכי כדכתבי התו' לקמן שהבאתי לעיל:

והנה כבודו במקומו מונח שיצא מן הדרך והפליג שהתחיל בקושיא שהקשתי וסיים להקשות על ר' ירמיה למה לא מוקי פלוגת' אנכסי יתומים וא"כ נהי דתירץ דר' ירמיה אוקי פלוגתייהו לרבותא מ"מ מתני' איך מיתרצא למה נקטה במ"ה לא תפרע אלא בשבועה וכמ"ש ואין לפרש דלמא שלא בפניי מיירי בין בחיים בין לאחר מיתה ור"ש פליג אלאחר מיתה דזה אינו דכיון שהת"ק קאי בין לכתובה בין למזוני א"כ ס"ל כרב דאפי' לא שמעו בו שמת אית לה מזוני ומוקי לפלוגת' דחנן ובכ"ג בלא שמעו בו שמת וא"כ הדר' קושי' לדוכת' דלר"ש ב"ד מ"ל כיון דר"ש כחנן ואין לפרש דר"ש ס"ל כשמואל דמוקי לחנן בשמעו בו שמת א"כ רב ושמואל אתי' כתנאי ועוד דא"כ פליגי ר"ש ורבנן בתרתי וכל זה דוחק ומטעם זה נמי אין לפרש דהתוספות מקשי' אמאי לא משני דר"ש לא קאי אשלא בפניו כ"א אנכסי יתומים דמיירי בין לכתובה בין למזוני וסבירא ליה כשמואל וכקושי' מהרש"א דמ"מ שלא בפניו פירושו ע"כ מחיים וכיון דמנכסי יתומים קאי גם למזוני גם שלא בפניו קאי גם למזוני דשניהם סתמא קתני וא"כ הדר ס"ל לת"ק כרב ור"ש כשמואל וכמ"ש ותקשי מה שהקשתי. ועוד כיון דחזינן דר"י מוקי לה אשלא בפניו א"א לפרש דקשי' להו לתוס' אר"י דלוקמא אנכסי יתומים דלמא ר"י כרב ס"ל ולא קשיא כלום אלא ע"כ קושיי' התוס' היא דילמא שלא בפניו מיירי בשמעו בו שמת וז"א כמ"ש. ובלאו הכי אין נ"ל קושיא גדולה כ"כ נהי דר"י אפשר דס"ל כשמואל מ"מ רב ששת תקשה לרב דהלכתא כוותי' לא א"ש מתניתין ותקשה ליה ולכן אוקמה באוקמתא אחריתא:

דף פ"ט ד"ה ש"מ כותבין שובר פ"ה לענ"ד דרש"י ז"ל ס"ל דסוגיא זו כולה רב ושמואל מקשי ומפרקי לה כדאיתא בסוגיא ורב ושמואל ס"ל דאין כותבין שובר כדאית' פ' גט פשוט וכיוצא בזה תרצו תוס' ריש פרק אלו מציאות וריש פרק יום הכיפורים ואע"ג דלא דמו קצת ועי"ל דרש"י פי' אמתני' דסתם מתניתין ס"ל דאין כותבין דתנן ש"ח המאוחרין כשרין ולא משכחת לה אלא בשערי הלוואה ואין כותבין שובר כדאיתא התם דדוחק לאוקמי מתני' דכתב ביה שטרא דנא כו' וא"כ פריך אמתניתין דק"ל דאין כותבין שובר:

מי שהיה נשוי פרק עשירי דף צ"א ד"ה אלא הכא בפחות כו' ותימא כו' לעד"נ לישב דאי פליגי בפחות מדינר לא קשיא מידי דת"ק מיירי דליכא מותר כלל וקמ"ל דאפי' אחת בחייו ואחת במותו דס"ד דלא בעינן מותר דהכתובה תהוי המותר אפ"ה לא אמרינ' לית להו כתובת בנין דכרין וא"כ ממילא שמעת מינה דבעינן מות' דינר דווקא כשאר כתובות ב"ד דהא ת"ק דר"ש דבריית' היינו ת"ק דמתני' ובמתני' קתני דבעינן דינר דווקא והשתא א"ש אם יש כו' כיון דת"ק לא מיירי דאיכא מותר פחות מדינר אלא דליכא לא שייך למימר כיון שיש דהא ליכא וזהו לישנא דרש"י ז"ל שכתב ד"ה א"ה ואברייתא קאי כיון דמוקמת דאיכא מותר אלא שמשועבד כו' א"כ משמע שהקושיא דווקא אי מיירי ת"ק דאיכא מותר אבל הכא לא אתא התנא לאשמעינן כ"א דהכתובה לא הוי מותר והוי כשאר כתובת ב"ד וממילא בעינן דינר ופליג ר"ש ואמר אם יש שם אפי' פחות מדינר סגי ומאי דשייר ר"ש במתני' פי' בברייתא לאוקמת' וכדאית' כה"ג בהזהב אבל אי פליגי בדינר משעבדי ע"כ מיירי דאיכא דינר משעבדי דהא במתני' לא קתני התנא בני חורי דווקא וליכא לפרושי דהוי כשאר כתובות ב"ד דהת' נמי לא שמעינן האי דינא וא"כ כיון מבעי ליה:

בדבור שאחר זה פ"ה וקשה כו' נ"ל לישב קושיא הג' תחלה שהיא הקושי' החזקה שבכולן דליכא למימר דבכתובה נעשה מותר פליגי דהרי התנא לא נקט שמתה השניה לאחר מותו כדקתני תנא דבריי' קמייתא אלא שהוא מת א"כ משמע דמיירי שהשניה חיה עדיין וא"כ הוי ממש כשאר חוב דע"כ לא פליגי בכולה שמעתין אי כתובה הוי מותר אלא אם מתה השניה ויורשיה גובין שהם מקבלין ולא פורעי' אבל אם הוא חיה עדיין א"כ כל היורשין הם הפורעין ועבדי מצוה ופשיטא דהוי מותר כשאר חוב וא"כ היינו דינר משעבדי שהיא א' מהנך לישני קמאי וכן מבואר בדברי רש"י ז"ל לעיל ד"ה כי פליגי בכתובה כו' ור"ע סבר לאו כשאר חוב דמי כיון דאינהו גופייהו קשקלי והלכך הני בני שני' מקבלים ולא פורעי' כו' הרי מבואר דדוקא ביורשיה איירי דבדידה לא שייכי הני טעמי ומה שהקשו דלמה הזכיר לאחר מיתה אתי נמי שפיר בהא דלהך לישנא דבדינר משעבדי פליגי וא"כ ס"ל לת"ק דדינר משעבדי מהני נקט לאחר מיתה להודיעך דבאין מיד לאחר מיתת אביהן דהשניה חיה עדיין ומכח זה זוכין בכתובת ב"ד דכתובת השניה שהיא בעלת חוב הוי מותר וא"כ אפי' אם מתה השניה אח"כ כבר זכו בהן יורשין כי היכי דאמרינן לקמן גבי מרובין ונתמעטו דזכו בהן יורשין ולכן קאמר שבאין מיד לאחר מיתת אביהן ר"ל שזוכין בזה לאחר מיתת אביהן וכמ"ש ומצינו דוכתי טובא דפירושן הכי וכה"ג פי' התוספות ז"ל לקמן ד' צ"ד ד"ה שנמצאת בשם ר"ת ז"ל ודכותה כתב רש"י ז"ל ד"ה כבר קפצה משעה שמת הבעל בחייה של שניה ואין להקשות א"כ מאי נ"מ בהא דאין כתובה נעשה מותר והלא לעולם מיד אחר מיתת האב זכו בני הראשונ' בכתובת אמן וכמ"ש דנ"מ אם היא נתנה הכתוב'