מגן אברהם תריט

שאומר ש"ץ . ועכשיו אומר הגדול לבד [ב"ח]:

כל נדרי וכו' . די נדרנא כ"ה הגירסא הנכונה (ד"מ תי"ט נדרים) ורי"ו כ' לו' די נדירנא ודי משתבעינא וכו' איחרטנא בהון וכ"כ בהגמ"נ דנדרנא גם להבא משמע ע"כ דלא כלבוש שרצה לשבש ספרים ישנים, וב"ח כ' שקבל לו' דאיחרטנא כלו' כשאתחרט בהון יהון בטלים ואין לזוז מנוסחות ישנות:

אומר שהחיינו . כ' הכל בו והכי שפיר לברך כ"א לעצמו ע"כ ואין נוהגין כן אלא הכל סומכין על הש"ץ (ד"מ) ושל"ה כת' דמותר לסמוך על הש"ץ כמ"ש סי' רצ"ח סי"ד וה"ה בברכת הלל ולולב עכ"ל ול"נ דעכשיו על הרוב אין הש"ץ מכוין להוציא אחרי' לכן יברך לעצמו וכן נוהגין בהלל ולולב:

בלא כוס . משום דכיון דאו' שהחיינו קבלי' ליה עליה ואסור למשתי ואי ניתיב לתינוק אתי למסרך עסי' תקנ"ט ס"ז: יש להתעטף בטלית (כתבי') עסי' י"ח:

בעודו יום . אף על גב דאנו מתנין על להבא מ"מ דמי קצת להפרת נדרי' שאין מפירין בשבת וי"ט:

עד הלילה . כדי להתפלל ערבית בלילה: הקהל אומרים כל נדרי בלחש עם הש"ץ דאין תנאי הש"ץ מועיל לצבור (ד"מ רא"ש מרדכי לבוש דלא כב"ח):

בניגוני' . שמבלבלי' דעת הקהל: יאמר מקר' קדש זכר כו' וא"א באהבה ואם הוא שבת א"א אלהינו כו' רצה במנוחתינו ויסיי' כי אתה סלחן וכו' (לבוש):

בקול רם . משום שבכל השנה אומרים אותו בלחש מפני שמשה גנבה ממלאכי' אבל ביו"כ גם ישראל דומין למלאכים (טור) והא דכתב בסי' ס"א נימרי' לא אמרה משה כלו' שלא כתב' בתורה להצניע' מפני המלאכי' ע"ש וכ"כ בהג"מ פ"א מק"ש:

צריך להעמיד . ועכשיו אין השנים עומדים אלא עד ברכו ועיין בב"ח ומ"ש סי' תקס"ו ס"ז:

שעומדים . היינו בשעת תפלת ערבית אבל מי שעומד כל הליל' לא יוכל להתפלל בכוונ' ביום (ב"י) ויזהרו שלא ישהו נקביהם ואם נחלשו יכולים לסמוך לשום דבר (מהרי"ל ד"מ) ערסי' תקפ"ה וטעם העמיד' להיות דוגמת המלאכים ולכן הנשים לא יעמדו וכמ"ש ססי' תר"י (מט"מ):

ללון בבה"כ . ולבוש כ' מוטב לילך לישן בביתו כי מי שניעור בלילה ישן ביום ואינו אומר בכוונה ואי משום שמירת הנרות ישכרו שומר, וכתב בשל"ה קודם שישן יאמר ד' מזמורים הראשונים שבתהלים שהם שמירה לקרי: