מחצית השקל על אורח חיים פג:א

(ס"ק א) י"ל מחיצות אפי' אין גבוהות עשרה וכן דייק הב"ח מל' הש"ע מדסתם וכ' אם י"ל מחיצות ולא פי' גבוהות עשרה משמע דאפי' פחות מעשרה מהני לדעת הרב"י וכמ"ש בחבורו הארוך כי נ"ל כו' לא מהני אפילו לגבוה עשרה ודי אם נקל כהב"ח בגבוה עשרה אבל לא בפחות וכדמסיים מ"א בסוף ס"ק זה:

ב"ה חדש כו' דנאסרה הקרקע אף שאין בה צואה ע"י זימון לצורך ב"ה ה"ה המחיצות שאף שאין עליהם צואה הוי גרף של רעי דהיינו הכלי שהצואה בתוכה וכדלקמן ספ"ז:

מחיצות יש בינו לב"ה ופשט כו' על מ"ד דכ"ה דמבואר לעיל סע"ו סעיף ד' הכניס ידו לתוך חור ב"ה וע"ז פרש"י ובעל המאור מחיצות יש בינו ובין ב"ה כו'. וכ"כ בחדושי רשב"א ג"כ על גמ' הנ"ל בהכניס ידו לב"ה ואמרי' דכ"ג כו' מדקתני הנכנס דבאין לו מחיצות ל"ש כניס' וא"כ אע"ג דא"ל מחיצות צ"ל בריחוק ד"א משמע דמחיצות ל"מ:

ומיהו זה י"ל ר"ל דאפי' אין לו מחיצות שייך ל' הנכנס דהיינו שנכנס באותה שדה שהב"ה בתוכה וכה"ג תנן במס' טהרות פרק ו' משנה ה' הנכנס לבקעה בימות הגשמים:

דל"נ ב"ה אלא מקום המושב דיותר מבית המושב א"א לקרות ב"ה דאיזה גבול תיקן לקרות ב"ה כיון דאין לו מחיצות. א"כ בחדש מותר לקרות בתוך המחיצות כו' דהא בחדש אינו אסור רק תוכו אבל חוצה לה כנגדו מותר וכמ"ש ס"ב וא"כ אי לא ה"ל מחיצות לא היה נאסר בחדש רק ע"ג מקום המושב דזה נקר' ב"ה ולא יותר וא"כ ה"ה ביש לו מחיצות אינו אסור רק מקום המושב אבל כנגדו אפי' תוך המחיצות שרי דהמחיצות לא יגרמו לאסור יותר מאלו לא ה"ל מחיצות:

רבינא מנדרים. והוא מ"ש פה בס"ג ומבואר שם בנדרים דב' אבעיות אבעי רבינ' אחד הזמינו לב"ה אי מהני הזמנה ואת"ל דמהני הזמנה מבעי' ליה אי יש יד לב"ה דהיינו אם אמר הדין ביתא להוי בית הכסא והדין נמי. ודאי דגם השני הוי בית הכסא. אלא שאמר על השני והדין ולא אמר תיבת נמי דלא הוי רק יד דאין הל' מבורר אי ר"ל והדין להוי ב"ה והדין לתשמישא בעלמ' ולא אפשיטא וא"כ מ"ש במ"א והדין נמי מהו. תיבת נמי הוא ט"ס דכה"ג לא מבעי' ליה כלל ופשיט' ליה דר"ל לב"ה ואסור אלא בלא אמר תיבת נמי מבעי' ליה כנ"ל:

ובזה לא שייך תשמיש בעלמא דמקום המושב אינו ראוי לדבר אחר כ"א לב"ה:

וא"ל אם י"ל מחיצות אסור לקרות כו' ולא כמ"ש מ"א לעיל אלא דהמחיצות מגרעים ניהו דבאין לו מחיצות אינו אסור בחדש כ"א מקום מושב דיותר מזה א"א לקרות ב"ה דאיזה גבול תקן וכי כל העולם יקרא ב"ה כנ"ל משא"כ כשיש לו מחיצות אז אדרב' המחיצות מגבילין ואמרי' כל מה שהוא תוך המחיצות מקרי בה"כ. וא"כ י"ל דאבעי' דרבינ' הוא בב"ה חדש שי"ל מחיצות ואמר הדין אי ר"ל כל מה שבחלל המחיצות יהיה ב"ה או על חלל לתשמיש אחר:

א"כ מאי פריך בגמ' ברכות ס"פ מי שמתו דה"ל לרבינא לפשוט אבעייתו דלא מהני הזמנה לב"ה וב"ה חדש מותר מדאמר רפרם אר"ח עומד אדם נגד ב"ה ומתפלל ומוקמי לה שם בברכות דע"כ רפרם מיירי בב"ה חדש ומתיר כנגדו אע"ג דבב"ה ישן לפניו אסור כמלא עיניו ואפ"ה מתיר נגדו בחדש ע"כ צ"ל הזמנה לאו מילת' ואין לו דין ב"ה ומשני אבעי' דרבינ' הוא לענין תוכו ורפרם הא מיירי חוצה לה דשרי בחדש הוב' דברי הש"ס במ' א ס"ק ה' וס"ל למ"א הא דלא מסיק המקשן תירוץ הש"ס דהא ע"כ רפרם מיירי בחוצה לה דהא קתני כנגדו ע"כ דהוי ס"ד דגם אבעי' דרבינ' היתה בחוצה לה עד שחידש לו המתרץ דרבינ' מיירי דוקא בתוכה והשת' דע"כ איבעי' שני' לענין יד באמר והדין ע"כ מיירי ביש לו מחיצות כמ"ש מ"א דאל"כ ל"ל לתשמיש' אחרינ'. אם כן גם אבעי' א' אי יש הזמנ' לב"ה מיירי ביש לו מחיצות דהא שני האיבעיות אבעי' ליה יחד באת"ל ע"כ בחד גווני מיירי וא"כ כיון דמיירי בי"ל מחיצות ע"כ לא אבעי' ליה כ"א תוכו אבל חוצה לה ודאי שרי דהא אפי' ישן מהני מחיצות שיהיו הפסקה ושרי בחוץ לדעת הרב"י וכיון דרבינ' ע"כ מיירי בתוכו ורפרם לשונו משמע דמיירי חוצה לה מדאמר לשון כנגדו כמ"ש מ"א ס"ק ה' וא"כ דלמ' מיירי באין לו מחיצות כמו שהיו סתם ב"ה בזמן הש"ס לדעת הרב"י וא"כ תי' הש"ס מבואר דרפרם מיירי בחוץ ורבינ' מיירי בתוכו וא"כ מאי פריך ואיך לא אסיק התי' של הש"ס ועמ"ש בע"ה ס"ק ה':

ועוד דאם המחיצות מועילים כו' ר"ל אם המחיצות גורמים לאסור כל החלל איך לא יגרמו לאסור את המחיצות עצמם:

מדפריך מרב' דאמר כצ"ל. ועיין הג"מ במ"א ס"ק ה'. הא המחיצות מפסיקים. ר"ל אי סתם ב"ה שבזמן הש"ס היה עם מחיצות. משא"כ רבא דקאי אצואה דליכ' הפסק מחיצה א"ו דסתם ב"ה שלהם לא ה"ל מחיצות ופריך שפיר. וא"ל דמאי דייק הרב"י דאי ב"ה שבזמן הש"ס ה"ל מחיצות מאי פריך מרב' ארפרם הא רפרם מיירי בי"ל מחיצות וא"כ המחיצות מפסיקים הא אי אמרי' דבזמן הש"ס ה"ל מחיצות ע"כ אפי' מחיצות לא הוי הפסק וע"כ לא אמר הרב"י דמחיצות מפסיקים אלא משום דהוכיח לפ"ד דבזמן הש"ס לא היה לב"ה מחיצות ולכך הצריכו הרחק' מב"ה אבל כשיש לו מחיצה אמרינן מסבר' דמפסיק וא"כ מאי ראיה מייתי הרב"י דלמ' לעולם בזמן הש"ס ה"ל מחיצות ואפ"ה פריך שפיר מרב' על רפרם דניהו דרפרם מיירי בי"ל מחיצות הא המחיצות לא הוי הפסק א"ו דבזמן הש"ס ה"ל מחיצות מ"מ דייק הרב"י ניהו דאי בזמן הש"ס ה"ל מחיצות אז אין המחיצות מפסיקי' אבל מ"מ מנ"ל למקשן להקשות מרב' הא רבא מיירי בלא מחיצות ורפרם מיירי במחיצות ודלמ' המחיצות מפסיקים:

ומנ"ל להקשות שאין בו צוא'. והיינו כתי' הש"ס הראשון ולמה לא אסקינן המקשן ע"כ משום דידע להקשות ע"ז כדפריך אח"ז על תי' זה והאר"י ב"ה שאמרו אע"פ שאין בו צואה א"כ ה"ה מה"ט לא הוי ס"ל לחלק דרפרם מיירי בהפסק מחיצות דידע האמת דאין המחיצות מפסיקות וכנ"ל:

יראה שיהיו גבוהות יו"ד. ואז יש לסמוך על הב"ח כנ"ל ועיין בט"ז שגם הוא הסכים דאין המחיצות מפסיקות אלא שכתב דוק' כשאותה מחיצה מיוחדת לב"ה לבד אבל אם היא מיוחד לבית ולב"ה כגון שמשתמש מצד א' לבית ומצד שני לב"ה אין לה דין מחיצות ב"ה ומותר לקרות אפי' בסמוך לה:

דאסור לכ"ע. אפי' למ"ד בסי' ע"ט במחיצה מפסיקות אפי' לענין ריח מ"מ מחיצות ב"ה גרוע לענין זה: