מחצית השקל על אורח חיים פא:א

(ס"ק א) לכלל כו' משמע אפי' הוא אינו כו' מדנתן סי' באחר ולא בעצמו אם הוא יכול לאכול כו':

בגמ' ובגדול אע"פ שא"י לאכול כו' והיינו משו' שגדולי' אחרים יכולים לאכול:

משמע דבקטן כו' שרי. דאל"כ מאי איכ' בין קטן לגדול דבכולהו משערי' באחרי' בני גילן ובגמ' משמע מדאמר ובגדול כו' דאין דיניהן שוה:

יכול לאכול ואם ידוע שאין יכול לאכול כגון דחליש כו' כצ"ל:

ובי"ד סי' כו' ושכתב רמ"א שם וז"ל יש לנקות הקטן (ר"ל כשמלין אותו) מצואתו קודם שיברך. וכתב הש"ך וז"ל ואע"פ שאין מרחיקים מצואת קטן עד כו' וכמ"ש בא"ח ר"ס פ"א מ"מ מוטב לנקותו קודם ברכה עכ"ל:

ונ"ל מטעם אחר כו'. וצואה בפי טבעת אפי' היא מכוסה אסור ובש"ע באר היטיב כתב שהוא טעות דצואה בפ"ט אינו אסור כ"א לאותו אדם שהצואה בפי טבעתו אבל לא לאחרים ובס' ח"מ ראיתי שהבי' ראיה לדברי באר היטב מדברי רש"י ביומ' דף למ"ד שכ' על מימר' דר"פ שאמר צואה במקומה (דהיינו בפי טבעת) אסור לקרות ק"ש ופירש"י וז"ל אסור זה לקרות ק"ש עכ"ל משמע דוק' אותו האדם והאריך ע"ש ולענ"ד דדברי מ"א לפי המסקנ' דמוק' התם להא דר"פ דמיירי דיושב ונראית עומד ואינה נראית ופריך מה שנא מצואה על בשרו דרב הונ' אמר מותר לקרות ק"ש ור"ח אמר אסור כו' ומשני במקומה נפיש זוהמ' (פירש"י שלא יצא לאויר ולא נתפזר ריחה) וכיון דאפי' לאותו אדם בצוא' על בשרו מכוס' שרי כמו לגבי אחר אפ"ה בצוא' בפי טבעת אסור משום דנפיש זוהמ' א"כ מה"ט ה"ה לגבי אחר יאסר דהא לא מצינו חילוק בין אותו אדם לאחר ומ"ש רש"י אסור זה לקרות ק"ש היינו לפ"מ דס"ד דלא אסיק דבפי טבעת גרע ממקום אחר ולזה פריך מצואה על בשרו והוי קשי' לרש"י למה הוצרך להקשות מצואה על בשרו ה"ל להקשות כיון דמכוסה למה יאסר והרי אפילו צואה בעששית מותר לקרות כדא"ר בברכות דף כ"ה דצואה בכיסוי תלה רחמנ' דכתיב וכסית את צאתך והא מיכסי' אע"כ צ"ל דהוי ס"ד דאפשר לו' מאי דאמר ר"פ צואה במקומ' אסור היינו לאות' אדם דלדידיה לא מהני כיסוי ולזה פריך מצואה על בשרו כו' דמוכח דאפילו לאותו אדם מהני כיסוי אבל למאי דמסיק דנפיש זוהמ' מה"ת לחלק בין אותו אדם לא' כיון דלא מצינו בשום מקום לענין צוא' חילוק בין אותו אדם לאחר ואין סבר' לחלק: