מחצית השקל על אורח חיים ח:יד

(ס"ק יד) צריך כו' פי' אם סח ביניהם כמ"ש סעיף י"ג כצ"ל. דהרא"ש לשיטתיה דהרא"ש הוא בע"ד זה:

הוי הפסק אפי' היה דעתו עליו תחלה:

ב' מצות שמצינו בסעודה שהיא רק רשות לאח' שטעם המוציא רשאי להסיח אף שברכת המוציא קאי לכל הסעודה וגם במצוה מצינו בשופר שמע ט' תקיעות (שהן דאוריי') בתשע שעות ביום יצא אע"ג שהפסיק ביניהם ותפילין דשל יד ושל ראש הן ב' מצות קיי"ל דאם סח בין ש"י לש"ר צריך לחזור ולברך דשיחה הוי הפסק וה"ט דשופר דכל התקיעות מצו' א' ויש להם חיבו' זה לזה אין השיחה קלה מפסיקו משא"כ תפילין שהם שתי מצות ואין להם חיבור יחד לכן גם דיבור קל מפסיק ביניהן ולא מהני מה שהי' דעתו תחלה בשעת ברכה על השניה:

ב' מצות של חובה וכיון שמתחיל בהן אין בדין שיפסיק ויתעסק בשיחה כ"ה לשון הר"ן שם:

לכן יזהר כ"א כו' כיון שמחלוקת הפוסקים אי יברך לכן לא ישיח ולא יכניס עצמו לפלוגתא:

בנתיים כמ"ש בי"ד שם כצ"ל הכריעו האחרונים שם דיש לברך כ"כ הש"ך שם בשם האחרונים אבל הט"ז הסכים שם שלא לברך ואם כו':

אבל לכתחלה כו' ר"ל אף על גב דכה"ג כולי עלמ' מודים דיברך וס"ד דרשאי להפסיק הפסק גדול ולברך דבזה אינו מכניס א"ע לפלוגתא קמ"ל דאפ"ה אסור דאסור לגרום ברכה שא"צ. וכמ"ש ס"ס רט"ו כצ"ל: