מחצית השקל על אורח חיים ח:יא

(ס"ק י"א) ועיין כו' דאוקי אחזקתייהו אלא שהחרד על דבר ה' יש לו לבדוק ובזה יישב הט"ז על מ"ש שלא יברך ברכה לבטלה ת"ל שיעבור על עשה דגדילים תעשה לך אלא כיון דמצד הדין א"צ בדיקה אלא עצהי"ט לכן לענין עשה דגדילים ת"ל לא החמירו ואוקמיה אדיניה אבל ברכה לבטלה דאיכא איסור לא תשא דחמיר טפי החמירו טפי (אע"ג דניהו דלהרמב"ם יש בברכה לבטלה איסור תורה אבל לדעת התו' אינו אלא מדרבנן וכמ"ש מ"א ס"ס רט"ו ומצות ציצית ודאי דאוריי' מ"מ על גדילים ת"ל אינו עובר כ"א בשב וא"ת ובברכה לבטלה עובר בקום ועשה דחמיר) ועפ"ז הוליד דין חדש דאם לובש כמה בגדים בפ"א דדי בברכ' א' לכלן כמ"ש סעי' י"ב א"כ די כשיבדוק א' מהן ותו ליכא משום ברכה לבטלה אפי' הציצית האחרים פסולים אולם הב"ח כ' ליישב הא דנקט כדי שלא יברך ברכה לבטלה דנקט מלתא פסיקא דאם לובש טלית שאול' דפטורה מציצית ואפ"ה רשאי לברך כדאי' סי' י"ד וכן בשבת אין איסור מן התור' אם לובש בגד בלי ציצית כיון דא"א לעשותן בשבת כמ"ש המ"א בסי' י"ג בשם המרדכי א"כ משום הני תרי גוונא ניחא ליה למינקט טעם ברכה לבטלה דבהני תרי גוונא ליכא עשה דגדילים תעשה לך. (אע"ג דבשבת עכ"פ מדרבנן אסור ללובשו בלי ציצית מ"מ חמיר ברכה לבטלה) ונפ"ז אין ראיה לדינו של בעל ט"ז די"ל דכמו שחששו לברכה לבטלה כ"כ חששו שלא יעבור על גדילים תעשה לך וא"כ אפילו לובש כמה בגדים ופוטרן בברכה אחד מ"מ צריך לבדוק כולם (וגם הב"ח לשיטתיה ודאי דגם לענין גדילים תעשה לך צריך לחוש דהא ס"ל דמן הדין ליכא לאוקמי אחזקה ואע"ג דלפ"ז גם מה דנקט שלא יברך ברכה לבטלה לאו טעם מלתא דפסיקא הוא כגון בלובש כמה בגדים בפ"א א' מ"מ עכ"פ כיון דאיכא גווני דשייך חשש ברכה לבטל' וליכא למיחש להעשה דגדילים תעש' לך כמ"ש הב"ח תו לא קשיא אמאי נקט ברכה לבטלה ולא בטול עשה דגדילים תעשה לך:

והב"ח כ' כו' אחזקתיה כיון שאין החזקה בטבע כו' שתירץ הציצית תדע דהא גבי רוב' דעדיף מחזקה וכדאמרי' ריש פ' האשה בתרא (ביבמות ד' קי"ט ריש ע"ב). אפ"ה רובא דתלי' במעשה לא חשיב רוב כדאית' בבכורות (ד' כ' ע"א) כצ"ל. והוא דבבכורות תנן הלוקח בהמה מן הגוי ואינו יודע אם בכרה ר' ישמעאל או' עז תוך שנתה אם ילדה ודאי לכהן דודאי עדיין לא ילדה והולד בכור לאח' שנתה ספק ופריך הש"ס אמאי הוי ספק ניזול בתר רובא ורוב מתעברות ויולדת תוך שנת' וא"כ הולד שהולידה אחר שנתה ודאי לאו בכור ואוקמי רבה דס"ל כר"מ דחייש למיעוט ורבינא אמר לעולם כרבנן אלא דרובא דתלי במעשה לא אזלי' בתר רובא א"כ כ"ש חזקה דתלוי במעשה כיון דגרועה מרובה דלא אזלי' בתר חזקה כהאי:

ולא ידענא כו' שמא לא בא עליה כו' ר"ל דע"כ צריך סברא לחלק בין תלוי במעשה בין אינו תלוי במעשה. דלאו גזרת הכתוב הוא אלא דרובא שאין תלוי במעשה כגון שרוב ב"א אינן סריסים ואיילונית דהאי אין בו ספק משא"כ בתלוי במעשה דהוא ספק אם נעשה המעשה אע"ג דרוב פעמים נעשה המעשה מ"מ גרע האי רוב וגם הוי כעין ס"ס שמא לא בא עליה ושמא לא נתעברה ואי הוי ידעי' בודאי דבא עליה אף דתלוי במעש' הוי אזלי' בתר רוב מתעברות וא"כ ה"ה הכא בציצית ניהו דתלוי במעש' מ"מ כיון דידעי' דנעשה המעשה ותיקן בו ציצית אזלי' מן הדין בתר חזקה:

כמו מקוה שהמשיכו כו' לא ע"י שאיבה רק ע"י המשכה ועיין בי"ד סי' ר"א סעיף מ"ט:

לבררו כמ"ש בי"ד סי' א' דאע"ג דרוב מצוים אצל שחיטה מומחים מ"מ אם השוחט לפנינו צריך לבודקו ולא סמכינן על הרוב וא"כ כ"ש בחזקה דגריע מרובא ואף שכ' המ"א לקמן סי' תל"ז ס"ק ד' לפרש דברי הרב"י דשם שכ' השוכר בית בי"ד אע"ג דקיי"ל חזקתו בדוק מ"מ אם המשכיר לפנינו צריך לשאלו ולא סמכינן על החזקה הקשה הרב"י דמ"ש מכל ח"י טריפות דסמכינן על החזקה דרוב בהמות כשרות ולא בדקינן ותירץ דבטריפות לה היה לה מעולם חזקת איסור לענין טריפה משא"כ הבית דה"ל חזקת חמץ שנשתמשו בה כל השנה גרע החזקה שהמשכיר בדקו וצריך לשאלו אי איתא קמן וכ' דבית דומה להא דלא סמכי' ארוב מצויין אצל שחיטה מומחין אפ"ה אי איתא קמן צריך בדיקה הואיל והיה לו תחלה חזקת איסור לענין שחיטה דבהמה בחזקת איסור אבר מן החי עומדת עכת"ד. וא"כ ה"ה בציצית כיון שלאחר דתיקנו הציצית לא ה"ל חזקת איסור שנפסקו ולמה לא ניזול בתר החזקה לכתחל' צ"ל כיון דחזק' גריעה מרובא א"כ בחזקה אפי' לא ה"ל חזקת איסור מ"מ לא עדיף מרוב' שה"ל חזקת איסו' דצריך בדיקה לכתחל' וע"ש בפר"ח:

בי"ד סי' ר"א סעי' ס"ה דמקוה שדרכה להתמעט ולהתחסר ולעמוד על פחות ממ"ם סאה וטבלה בה צריכה לחזור ולטבול כל זמן שלא נודע בודאי שבשעת טבילתה היה בה מ"ם סאה לפ"ז אפי' יעבור זמן תפלה עם הציבור אינו רשאי ללבשו בלי בדיק':

ומה"ט לא נהגו לבדוק החוטין שלמעלה מן הגדיל כו' דלטעם א' גם אותן החוטין צריכים בדיק' וכמ"ש הט"ז ס"ק ח' משא"כ לטע' זה מ"מ צריך טעם להמנהג הזה דמשמ' שבכל פעם אין בודקין אותן החוטין ותקשי נהי כשיעבור הזמן תפל' צבור אם יבדוק דליתא לטעם א' וליכא כ"א משום שעשויים לפסוק ולכך אותן החוטים א"צ בדיקה שאין עשויים לפסוק אבל אי איכ' שהות לבדוק הוה ליה לבדוק אותן החוטים משום דלכתחל' לא סמכי' על החזקה היכי דאיכ' לברורי כמו גבי רוב מצויים אצל שחיטה מומחים כמ"ש בטעם א' וצ"ל דהעולם ס"ל דחזקה דהכא עדיף מרוב מצויים א"ש כיון דאיכא חזקת איסור נגד החזקה שתקנו בציצי' משא"כ גבי רוב מצויים א"ש דליכא חזקה כנגדה כנ"ל:

בשם הרא"ש דל"ח כ"כ כו' וכ' דרשאי לצאת בטלית בשבת לרשות הרבים אפילו לא בדק הציצית ולא חיישי' שמא נפסק ופסולים והוי משא וחייב על ההוצאה:

עד שיפסלו כלן ר"ל כל החוט אבל אי נשתייר מכל חוט כדי עניבה אפי' נפסקו כלן ונשתייר מכ"א רק כדי עניבה אפ"ה כשרים ולמיחש שמא לא נשאר אפי' כדי עניבה זה לא שכיח:

אבל לדידן ר"ל לפי מ"ש רמ"א בסי' י"ב דהעיקר להחמיר כר"ת דשני חוטין בעינן שלימים לגמרי ולא מהני בהו אם נשתייר כדי עניבה א"כ שכיח שיפסקו שלא נשאר שני חוטין שלימים:

וכ"מ בב"ח כאן שכ' דאם בדקו כו' כצ"ל. וכמ"ש בי"ד סי' י"ד סעיף י"ח דאף דקי"ל דוקא אם בדק סכין של שחיטה קודם שחיטה וקודם שבדקו שנית אחר השחיטה נאבד הסכין אז מותר אבל אם לא בדקו קודם שחיטה ונאבד קודם שבדקו אחר שחיטה אסור מ"מ אם יש לו סכין מיוחד ומצניעו תמיד בחזקת בדוק אפי' שחט בו בלי בדיקה ואחר השחיטה קודם שבדקו נאבד אעפ"כ מותר ואף דשם כתב ר"מ בשם רשב"א דאעפ"כ לא ישחוט בו לכתחילה בלי בדיקה צ"ל דסבירא ליה להב"ח דהכא עדיף כנ"ל דליכא חזקת איסור כנגדו כמו בשחיטה ומה"ט באמת המ"א לא רצה לסמוך על קולא זו כ"א במקום הדחק ובספר א"ר הביא בשם תשובת בית יעקב סי' פ"ד אם הוא בדרך ואין לו טלית אחר הותר להעלים עין ולברך בלא בדיקה עכ"ל ועיינתי שם בתשובה ואף שיש לדחות כל ראיותיו הן מסמ"ג הן ממ"ש בש"ע י"ד בסי' ל"א סעיף ב' בהג"ה דמותר להשליך הראש ולמכרו לגוי בלי פתיחה לבדוק אם ימצא בו מים הן מה שהביא ראיה מדברי הרא"ש שהביא מ"א בס"ק זה ויובן בקל להמעיין מ"מ אם בדקו קודם יציאה לדרך יש לסמוך להקל לברך בלי בדיקה דאין לך שעת הדחק גדול מזה ובשעת הדחק הלא כ' מ"א דיש לסמוך ע"ז: