מחצית השקל על אורח חיים ח:י

(ס"ק י) צריך כו' כ' ב"ה ויפה לדקדק ולעשו' זכר כו' ולפי זה לענ"ד אפשר די כשמפריד ד' חוטין לצ"א. וד' חוטין לצד ב' דהא גם בעידן תכלת שלא היה כ"א חוט א' או ב' (לכל חד כדא"ל) היה מפריד התכלת מהלבן והיה די אבל בטור כ' וז"ל ונקראים ציצית ע"ש החוטין הנפרדים ממנה כדכתיב ויקחני בציצי' ראשי וע"כ צריך להפרידן זה מזה עכ"ל. ומלשון זה משמע שיפריד כל הח' חוטין זה מזה כי כן הוא פי' ציצית. ולענ"ד נסתפקתי לדעת הטור אם אינו מעכב אם לא הפרידן. אבל מלשון הרב"י שכתב ע"ד הטור וז"ל וכ' בעיטור בעידן תכלת קא' כו' ויפ' לדקדק כו' (וכמ"ש מ"א לשונו) עכ"ל מדלא כ' הרב"י אבל בעיטו' כ' אלא וכ' בעיטו' כו' משמ' דאין העיטור חולק על הטור וכן גם כוונת הטור:

דע מ"ש בש"ע סעיף ח' יכוין בהתעטפו כו' כ' ע"ז הב"ח וז"ל מה שהכריח לרבינו להורות דבעי' שיתכוין בהתעטפו. וכן בה' תפילין ובה' סוכה. נראה לפי שכתו' בפ' ציצית למען תזכרו כו' ובתפילין והיה לך לאות כו' למען תהי' תורת ה' בפיך כי ביד חזקה הוציאך כו' ובסוכ' למען ידעו דורותיכם כו' יורה כי עיקר המצו' וקיומ' תלוי' בכוונתה שיכוין בשעת קיום המצו'. משא"כ בשאר מצות דיוצא י"ח אע"פ שלא יכוין בה דבר כ"א שעוש' המצוה לשם ה' שצוה לעשותה עכ"ל:

והיינו לכתחלה. אולם ר"ס תרכ"ה כ' הב"ח וזה לשונו יראה שלא קיים המצוה כתיקונה אם לא יכוין אותה הכוונה עכ"ל: