מחצית השקל על אורח חיים עא:ג

(ס"ק ג) חייב כו' וב"ח פסק כו' דהרב"י הקשה דברי הטור אהדדי דכאן בא"ח כתב לעת ערב כיון שיכול להחשיך פטור משמע אפי' אינו מחשיך ובי"ד סי' שפ"א כת' אם החשיך משמע אם אינו מחשיך חייב ולזה תי' הב"ח ופסק כן דשם מיירי בשאר מצות דא"צ כוונה כ"ה לכן אם אינו מחשיך אף דטריד קצת דהא יכול להחשיך מ"מ חייב אבל הכא דמיירי לענין ק"ש דנקרא' באימ' וצריכה כוונה יתירה לכן ס"ל להטור דאפי' אינו מחשיך כיון דיכול להחשיך וטרוד קצת פטור:

וצ"ע דהא כ' הרב"י כו' דהרב"י כת' לתרץ קושייתו הנ"ל ולזה הוסיף להקשות דלענין ק"ש לא שייך כלל לומר פטור או חייב דממ"נ כו' כמ"ש מ"א אלא דלא נלמד מכאן לכל המצות שחייב בהם כל יום שבת ויום טוב אפי' בשעה שמחשיך על התחום לכן כ' חייב כ"א עד הערב כו' וכיון שלא כ' כן מפני מה שצריך לדיני ק"ש לא חשש לברר דבריו וסמך על מ"ש בטור י"ד שהוא עיקר מקומו עכ"ל הרב"י. וא"כ י"ל שגם הרב"י פה בש"ע כן כוונתו וכן כ' בתשו' שבות יעקב חלק א' סי' ח' ע"ש. אבל מ"מ על הב"ח הקשה מ"א דא"א לומר כתי' הב"ח דהכ' מיירי לענין ק"ש דהא לענין ק"ש לא משכחת לה שנוהגים לקרות ביום א"כ מיירי בק"ש של ערבית דזמנה לדידן מבעוד יום מ"מ אפי' אינו מחשיך פטור:

ומ"מ במ"ש הכל כו' ר"ל דהא לא הותר בחול לקרות מבעוד יום אלא משום דטרחא דציבורא וסומכים על ק"ש שעל מטתו וכמבואר לקמן סי' רל"ו וא"כ ליחיד לא הותר לקרות מבע"י. וכ"ש במ"ש שגם ציבור קורין בלילה א"כ זמנה אחר צ"ה והדרא קושית מ"א על הב"ח לדוכתי': ולדינא כתב הט"ז דבכה"ג אם אינו מחשיך יקרא ק"ש מבע"י כמו בחול. ובתשו' שבות יעקב ח"א סי' ח' הביא שמורה א' פסק כהט"ז והוסיף עוד להתיר להתפלל של מ"ש בשבת אחר פלג המנחה וכמ"ש לקמן סי' רצ"ג דבמקום אונס רשאי להתפלל של מ"ש אחר פלג המנחה וגם להבדיל ובתשובה הנ"ל חלק על המורה דאפי' נימ' שיקרא ק"ש מ"מ ודאי להתפלל ולהבדיל אינו נכון דהוי כארכבי אתרי רכשי. כיון דאתה מחייבו בתפלה לפי שהוא' שבת ולא חל עליו אנינות ואיך יתפלל תפלת חול. דאי הוא חול חל עליו אנינות ואינו רשאי להתפלל עכת"ד. ואני בענ"ד לא הבנתי דהא כל זמן שאינו רשאי להתעסק בצרכי המת לא חל עליו אנינות ואין הטעם משום קדושת שבת וא"כ הא אפי' מתפלל תפלת חול ומבדיל אעפ"כ אסור במלאכה עד הלילה וכדלקמן סי' רצ"ג א"כ אף שמתפלל של חול מ"מ לא חל עליו אנינות כיון דאכתי אין יכול להתעסק בצרכי המת. עוד כ' הט"ז שאפי' בחול אם י"ל לבן מי שיתעסק בצורכי אביו ואמו ילך לבה"כ ויאמר קדיש כי זהו כבוד אביו ואמו. ובס' א"ר הקשה דברי ט"ז דידיה אדידיה. דבי"ד כתב ט"ז דוקא בשבת יאמר קדיש משמע אבל לא בחול ולע"ד אינו קושיא דשם מיירי לפי ההווה דאין לו לבן מי שיתעסק בצורכם. דמי יחוש להתעסק יותר בצורכם כמו הבן. לכן כתב דוקא בשבת וי"ט אך בעיקר הדין חלקו על הט"ז בנקודת הכסף ובעבודת הגרשוני דהא הקדיש ניתקן להצילו מגיהנם וקודם קבורה עדיין אין דין גיהנם. ובתשובה שבו"י הנ"ל הסכים עם הט"ז דאדרבא ראוי להקדים התיקון לצרה כמ"ש שיש להקדים תפלה לצרה. אכן סיים בתשובה הנ"ל שלא ראה נוהגים כך אך מי שהורה לומד קדיש לא מהדרינן עובדא. ע"ש עוד: