מחצית השקל על אורח חיים עא:ב

(ס"ק ב) אין כו' מ"ש מאחותו הנשואה כו' ר"ל דבירושלמי איכא ב' טעמים שפטור מן המצות. א' מפני כבודו של מת שאם יתעסק בד"א נראה שלא חש לצורכי המת. טעם ב' מפני שאין לו מי שישא משאו וישתדל בצורכי קבורה אם הוא יתעסק במצוה או ד"א. ואמר שם דא"כ אי יש לו מי שישא משאו דלטעם ב' חייב בכל המצות אבל לטעם א' מפני כבודו ש"מ פטור ור"ת עשה מעשה שמת' לו אחותו נשואה ופסק כיון שיש לה בעל שחייב בקבורת' ה"ל מי שישא משאו ולא חל על אחיה דין אנינות וכטעם ב' של הירושלמי. אבל הרב"י פסק אפי' אינו מוטל עליו לקוברו. משום דפסק כהרא"ש דפוסק כמ"ד משום כבודו ש"מ ולכן כ' דאפי' רוצה להחמיר כו' אינו רשאי וא"כ קשה למה כ' ואם י"ל מי שישתדל רשאי להחמיר והיינו כדעת ר"ת שהוא העמיד כו' ר"ל דאפי' לטעם מפני כבודו ש"מ לא שייך כיון דהעמיד אחר במקומו שלוחו כמותו ונרא' שחשש לכבוד המת משא"כ ברישא ניהו שי"ל בעל שמוטל עליו קבורתה. מ"מ איכא בזיון המת כשאחי' ג"כ אינו משתדל בקבורתה:

ועוד כו' אין מוחים. דברישא מיירי כשבא לשאול לב"ד מורין לו שאין רשאי להחמיר ובסיפא מיירי שאינו שואל והוא מצד עצמו מחמיר אין ב"ד מוחים בידו. וה"ה ברישא באחותו נשואה אם הוא עצמו אינו שואל ומחמיר אין מוחין ומ"מ צ"ב לפ"ז אמאי חלקינהו בב' בבות דין אין מוטל עליו לקברו ויש לו מי שישתדל כיון דשוין בדיניהם: