מחצית השקל על אורח חיים תרפז:ד

(ס"ק ד) כדי צורכו. משמע דס"ל כו' וכ"מ בהגה ס"ס תצ"ו דס"ל דקבורה קודם ר"ל אונן ביום פורים שרוצה לקבור מתו. קבורת מתו קודם לקריאת מגלה וקראו מת מצוה דקודם למגלה. אע"ג שי"ל קוברים מ"מ מה שהקרובים של מת יטפלו בקבורתו הוא בכלל כדי צורכו. וכ"ז שאין לו כדי צורכו מיקרי מת מצוה:

מת מצוה ומגלה מאי ופשט הש"ס דמת מצוה עדיף דגדול כבוד הבריות שדוחה ל"ת. ופשוט הא דאמרי' כו' הם דברי מ"א. ור"ל דזה מלתא דפשיטא. אבל קבורת קרובים לא. וה"ה אם אין לו כל צורכו דשוין הם כנ"ל וכ"כ התוס' בשבועות דהא דרשי' מלואחותו דאם הי' כהן כו' והולך לשחוט פסחו כו' דלאחותו לא יטמא אבל מטמא למת מצוה. הרי דאסור לטמא לאחותו דהוא קבורת קרובים ע"כ דזה לא מיקרי מת מצוה:

ומיהו זה יש לדחות. אפשר ר"ל דודאי קרובים מיקרי מת מצוה לדחות עבודה גרידה ושאני התם דאיכא ד' דברים כהן ונזיר ופסח ומילה כ"ה לא דחי כ"א היכי שאין לו קוברים כלל:

אבל האמת כו' דבמ"מ דוקא כו' ר"ל שאין לו קוברים כלל:

אלא דרישא כו'. ר"ל דרבא אמר ברישא פשיטא מת מצוה ות"ת מת מצוה עדיף. מ"מ ועבודה כו'. דהני תרי מת מצוה שהזכיר רבא אין שוין. דמ"מ דרישא שאמר דעדיף מת"ת ר"ל שאין לו קוברים כדי צורכו עדיף מת"ת. אבל מת מצוה דסיפא דעדיף מעבודה. ר"ל מת מצוה ממש דוקא שאין לו קוברים כלל. וכ"כ התוספות שם ד"ה מת מצוה (הראשון) דהא דאמר מת מצוה עדיף מת"ת לאו דוקא מת מצוה אלא ה"ה כל המתים אלא איידי דנקט מת מצוה ועבודה דשם מת מצוה דוקא. נקט נמי גבי ת' ת מ"מ:

וטעמו מדאמרי' כו' שם במגלה פריך על הא דאמר ת"ת דיחיד קיל ונדחה מפני מגל'. והתנן כו' וארבב"ח אר"י אין מועד בפני ת"ח כ"ש חנוכה ופורים. וס"ל להש"ס דאין מועד כו' ורשאי להספיד לת"ח בפורים ודוחה מקרא מגלה. הרי דתורה דיחיד עדיף ממגלה ומשני כבוד ת"ח להספידו עדיף ממגלה. אבל ת"ת דיחיד קיל ונדחה מפני מגלה:

וכ"מ בברכות כו' ל"מ כבוד כו'. דאמר התם הא דדרשי' מולאחותו דגבי נזיר אבל מטמא הוא למת מצוה ה"ט דמטמא למת מצוה דגדול כבוד הבריות כו'. הרי דאפ"ה לאחותו לא יטמא. אף דהיא קבורת קרובים דהא אחותו היא ע"כ צ"ל דזה לא הוי בכלל גדול כבוד כו'. והא דמת מצוה עדיף ממגלה הא מסקי' הפשיטותא במגלה הטעם משום דגדול כבוד כו' כנ"ל. וא"כ קבורת קרובים דאינו בכלל כבוד הבריות לא דחי למגלה: