מחצית השקל על אורח חיים תרפז:ג

(ס"ק ג) שאין לך כו'. ובגמ' משמע דל"מ דרבי' כו' וא"כ לא ה"ל להרב"י לסתום אלא לפרש דת"ת דרבים אין מבטלים. וראייתו מגמ' דבמסכת מגלה דף ג' תניא משפחה ומשפחה דכתיב במגלת אסתר אתי לאשמועינן אמשפחת כהנים ולוים מבטלים עבודתן ובאים לשמוע מקרא מגלה. ומכאן סמכו של בית רבי שמבטלים ת"ת ובאים לשמוע מקרא מגלה. מק"ו מעבודה שהיא חמורה מבטלים לשמוע מגלה כ"ש ת"ת דקיל. ופריך אדרבא ת"ת חמיר מעבודה. דכתיב ויהי בהיות יהושע ביריחו כו' שא"ל המלאך ב' עונות יש ביד ישראל שאמש בטלו תמיד של בין הערבים ועכשיו בטלו ת"ת. ושאלו יהושע על איזה עון באו להוכיחם והושיבו המלאך עתה באתי בשביל התורה שבטלתם עתה. ואר"ש ב"ר מכאן שגדול ת"ת מהקרבת תמידין מדהוכיחן על ת"ת יותר מעל ביטול התמיד ומשני ת"ת דרבים כמו גבי יהושע חמיר מעבודה ות"ת דרבי של יחיד הוי וקיל מעבודה ע"כ. הרי דת"ת דרבי' חמיר מעבודה ול"ל בק"ו מעבודה לבטלו לשמוע מקרא מגילה. וב"ח כתב ת"ת דרבים כו'. ר"ל דומיא דיהושע שהיו כל ישראל מקובצים עמו. ובזה א"ש דסתם הרב ב"י דמבטלים ת"ת ולא חילק. דהא לפ"ז הכל נק' ת"ת דיחיד ומבטלי' מ"מ. רק ת"ת של כל ישראל. וזה לא מצינו עכשיו בעו"ה שיהיו כל ישראל מקובצים יחד ללמוד. וכ"מ בתוס' דף ג' ע"ב ד"ה מת מצוה כו' (היינו דיבור השני המתחיל מ"מ) דאמר רבא שם מת ביצוה ועבודה. מת מצוה עדיף מולאחותו. דגבי נזיר כתיב על כל נפשות מת לא יבא לאביו ולאמו לאחיו ולאחותו לא יטמא. דהני ד' פרטים לאביו כו' מיותרים כיון דכבר כלל באיסר על כל נפשות כו' ודרש לכולהו פרטי ולאחותו דריש דאתי לדיוקא אפי' היה כהן ונזיר והולך לשחוט את פסחו ולמול את בנו אפ"ה דוקא לאחותו הוא דלא יטמא אבל מטמא הוא למת מצוה. הרי דמת מצוה דוחה הפסח דע"י שיטמא במת א"א לעשות פסח. הרי דמת מצוה עדיף מעבודה. והקשו התוס' ל"ל מקרא דלאחותו ת"ל דהא אפי' ת"ת דרבים מבטלים משום מת מצוה כ"ש עבודה דקיל מת"ת דרבים ותירץ התוס' דדוקא למאן דקרי ותני ומתני מבטלים ת"ת דרבים להלוותו דאמרי' פרק ב' דכתובות דלית ליה שעורא והכל מחוייבים ללותו. אבל למאן דלא קרי ותני לא צריך כ"ה. והכא מיירי במת מצוה דלא קרי ותני כו' עכ"ל. הרי דכתבו דוקא למאן דקרי ותני ומתני דאז מבטלים ת"ת דכל ישראל דהא לית ליה שיעור' זה נקרא ת"ת דרבים. וכן מוכח מסיום דבריהם אבל למאן דלא קרי כו'. דודאי מסברא או דבעינן דוקא ת"ת דכל ישראל דומיא דיהושע. ואי לא ילפינן מיהושע ודאי סגי אפילו עשרה קרואים רבים כמו בכל מקום (ועיין בגיטין דף מ"ו ובי"ד סי' רכ"ח סעיף כ"א) ולומר דכל ישראל לא בעי' אבל מ"מ בעשרה לא סגי זה ודאי חוץ מהסברא וא"א דל"ב דומיא דיהושע הרי דבעשרה ג"כ מיקרי ת"ת דרבים וחמיר מעבודה. ואם כן מאי הועילו התוס' בתירוצם דהכא מיירי במאן דלא קרי כו' הא קי"ל ביו"ד סי' שס"א דאפי' למאן דלא קרי כו' מ"מ בעינן על כל פנים עשרה:

ע"ש. והדרא קושית התוס' לדוכתיה. אלא ודאי דבעינן דוקא כל ישראל דומיא דיהושע אז דוקא מקרי ת"ת דרבים. ומ"ש דכאן מיירי במאן דלא קרי כו' ה"ה דאפי' הוי מיירי במאן דקרי ותני רק דלא מתני'. הוי א"ש דשוב לא נקרא ת"ת דרבים דהא א"ל שעורא כמה אנשים צריכים להלוותו כדאי' בכתובות. אלא האמת נקטו דמולאחותו מרבי' בכל ענין כל מת מצוה אפי' מאן דלא קרי כו' דקרא ריבה סתמא. וגם אין לחלק לענין עבודה:

ומ"מ נ"ל כו' ר"ל דבלא"ה י"ל קושית הכ"ה הנ"ל דס"ל להרב"י לפרש דת"ת דרבים א"מ:

דהא עכ"פ צריכים כו' ר"ל למאי איצטריך למילף בק"ו מעבודה לבטל ת"ת למגלה. הא מצות ת"ת היא נוהגת כל עת דכתיב והגית בו יום ולילה. א"כ אי ס"ד דאין מבטלים ת"ת למ"מ. א"כ ת"ח לא יצטרך לקרות המגלה כלל. וזהו חוץ מן הסברא דלא חל תקנות אנשי כה"ג במגלה על ת"ח (ומלבד הסברא מביא מ"א ראיה לזה בסוף דבריו כאשר יתבאר). אע"כ דאיצטריך ק"ו מעבודה אפי' ירצה הת"ח עכשיו כשקוראים הצבור המגלה ללמוד סדר למודו. ובגמר. למודו יקרא המגלה ביחיד. לזה יליף מק"ו מעבודה דצריך להפסיק העבודה משום מ"מ. וה"ה שצריך להפסיק מלמודו לקרות המגלה בצבור:

אבל רבים לא שייך הא. ר"ל דבזה א"ש קושית כ"ה הנ"ל דה"ל להרב"י לפרש דת"ת דרבים אין מבטלים. דהא לגבי רבים לא שייך הא לומר שיצטרכו להפסי' למודם כדי לקרות בצבור דהא אפשר להם לגמור למודם ואעפ"כ יקראו אח"כ בצבור. דהא הם עצמם הם צבור. (ומשום ברוב עם ה"מ א"צ להפסיק ועיין במ"א סי' תר"צ ס"ק כ"ה):

דאפי' כל יחיד כו' עכשיו מביא ראיה לדבריו הראשונים דע"כ ילפות' מעבודה לא איצטריך דצריך לבטל ת"ת כדי לקיים מצות קריאת מגלה אפי' שלא בצבור דא"כ. למאי דמסיק דאיירי דוקא בת"ת דיחיד אבל ת"ת דרבים אין מבטלים. והשתא יהיה פי' דרבים הלומדים א"צ כלל לקרות המגלה. א"כ היכי משכחת לה דיחיד הלומד צריך לבטל. כיון דרבים א"צ לבטל למודם. א"כ אי נאמר דיחיד צריד לבטל למודו. הרי אתה מבטל כל הלומדים שבכל העולם מלמודם. וה"ה ת"ת דרבים דאמרת דא"צ לבטל. ומה לי אם הם מקובצים יחד ולומדים או כ"א לומד לבדו עכ"פ ה"ה ביטול ת"ת דכל ישראל. א"ו דזה אין ספק דגם ת"ת צריך. עכ"פ לקיים מצוה קריאת מגילה אלא בלומד יחידי צריך לבטל כדי לקרות בציבור כנ"ל:

וכ"מ בתו' כו' ר"ל דאפי' אין לומדים יחד. מ"מ מיקרי ביטול תורה דרבים. והיינו תו' ד"ה מצוה הנ"ל. דאייתו ראיה דמת מצוה עדיף מת"ת דהא למאן דקרי כו' ל"ל שעורא. ומאן לימא לן דמיירי אפי' רבים מקובצים ולומדים יחד דצריכים לבטל (וביותר לדעת הב"ח וכן נראה דס"ל להתוס' דרבים מיקרי דוקא של כל ישראל. ואינו מצוי שילמדו מקובצים כל ישראל) א"ו אם כל יחיד הלומד לבדו צריך לבטל נקרא ביטול ת"ת דרבים וכמ"ש מ"א. וע"כ צ"ל דהילפותא מעבודה אינו רק לבטל מת"ת לקרות המגלה בצבור. וברבים לא שייך זה ונתיישב קושיית בעל כה"ג הנ"ל: