מחצית השקל על אורח חיים תרפו:ה

(ס"ק ה) ג' ימים כו' פי' בה"ב א"פ. והטעם ע' בעט"ז:

מי שנעשה לו נס כו' עמ"ש סי' תקס"ח. ר"ל דרמ"א כתב שם לענין יארציי"ט יש להתענות באדר ראשון ומ"א חלק שם עליו דיש להתענות באדר שני דהוא עיקר אדר וה"ה הכא ומ"א אייתי שם ראיה חדא מדאיתא בתענית דף י"ח מר"ח ניסן עד ח' ניסן הוא י"ט מימים הכתובים במג"ת. ופריך ל"ל מר"ח. ה"ל למימר משני בניסן דהא ר"ח בלא"ה אסור. ומשני לאסור יום שלפני ר"ח ואתיא כר' יוסי דס"ל דגם יום שלפניו אסור אבל ר"ח יום שלפניו מותר דהוא דאורייתא ולכך א"צ חיזוק ופריך יום שלפני ר"ח שהוא כ"ט אדר בלאו הכי אסור לר"י. דהוא יום שלאחר כ"ח אדר. וכ"ח אדר הוא מי"ט הכתובים במג"ת. ולר"י גם יום שלאחריו אסור כנ"ל. ומשני לא נצרכה אלא לחדש מעובר. ופירש"י לחד פי' כגון שעברו השנה ואדר ראשון לעולם חסר. אבל אדר שני לפעמים שלשים יום. וא"כ איצטריך לומר מר"ח ניסן כדי לאסור יום שלשים של אדר דהוי יום שלפני ר"ח דהוא יום טוב הנ"ל וא"א דהעיקר הוא אדר ראשון א"כ כל הי"ט הכתובי' במג"ת היו עושים באדר ראשון למה הוצרך רש"י לו' שהיה אדר שני מלא שלשים יום. ת"ל אפי' לא היה רק כ"ט יום מ"מ הוצרך לו' מר"ח ניסן כדי לאסור יום שלפניו דהיינו כ"ט אדר שני. דהא יום טוב של כ"ח אדר היו עושים באדר ראשון. א"ו דאדר שני הוא עיקר ועשו י"ט הכתובים במג"ת באדר שני. וא"כ ה"ה לענין יאר צייט. ראיה ב' דפריך התם לר"י דפסק כר"י לאסור יום שלפניו. והאר"י הלכה כסתם משנה ותנן אע"פ שאמרו מקדימים בני הכפרים לקרות המגלה לי"א י"ב י"ג. מ"מ מותרי' ביום קריאתן בהספד ותענית. ופריך אימת אילימא כו' אלא דקרי ליה בי"ג יום ניקנור הוא והוי י"ט. אלא דקרי בי"ב יום טוריינוס הוא. אלא דקרו בי"א. הא הוי יום שלפני יום טוריינוס א"ו דלפניו מותר כו וא"א דאדר ראשון הוא עיקר ועושים י"ט הכתובים במג"ת באדר ראשון. אבל קריאת המגלה צ"ל באדר שני וכדרשינן מקרא במס' מגילה דף ו' ע"ב. ואם כן מאי פריך לר' יוחנן דלמא מתני' דאף על פי שאמרו מקדימים כו' מיירי בשנה מעוברת ולכך מותרים בהספד ותענית דכל הי"ט של מג"ת כבר עברו ונעשו באדר ראשון א"ו דאדר שני עיקר היו עושים י"ט של מג"ת באדר שני. וה"ה לענין יאר ציי"ט וכן כאן לענין מי שנעשה לו נס שצ"ל פורים שלו באדר שני אם לא שנעשה לו הנס באדר ראשון:

ודע מ"ש רמ"א מעוברת או מניקות או לחולה כו' שאם מצטערים כו'. תנאי שאם מצטערים קאי גם על מעוברות ומניקות דבלאו הכי גם הם צריכים להתענות דהא מה"ט כתב מ"א בשם ספר א"ח ס"ס תרצ"ב דמקילים לקרות המגלה קצת מבע"י להקל על מעוברת אלמא דאיכא גוני דצריכים להתענות דאל"כ לא היו מקילים עבורם בקריאת המגלה דה"ל שלא להתענות וכ"מ בב"ח ע"ש: