מחצית השקל על אורח חיים תרפו:א

(ס"ק א) בחנוכה כו' וב"ח כתב דבחנוכה כו' דתנן בתענית דף ט"ז ע"ב ימים הכתובים במגלת תענית דנא למספד בהון לפניו אסור ולאחריו מותר. ומה שכתב בו דלא להתענא' דקי"ל אפי' לפניו מותר. ור' יוסי ס"ל דהיכי דכתיב דלא למספד אפי' לאחריו אסור ודלא להתענא' עכ"פ לפניו אסור. ובדף י"ח פסק ר' יוחנן כר"י. ומסקי' שם דלא פסק כוותי' אלא במה שחולק על הת"ק ביום שלפניו. אבל לא לענין יום שלאחריו. ובמסכת ר"ה דף י"ט מסקי' הלכתא בטלה מגלת תענית חוץ מחנוכה ופורים ובזה נחלקו הפוסקים יש ס"ל דדוקא בחנוכה ופורים גופייהו לא בטלה. אבל לענין איסור לפניו ולאחריו בטלה. דלא עדיף לפני חנוכה ופורים משאר ימים טובים הכתובים במגלת תענית דבטלו. וכן דעת הרב"י בש"ע. אבל יש פוסקים ס"ל דבחנוכה ופורים לא בטלה כלל אפי' לענין איסור לפניו. ומה שמתעני' קודם פורים משום דמעיקר' הכי קבילו עלייהו. ויש לו סמך במגלת אסתר דכתיב דברי הצומות וזעקתם. ועוד תירוצים אחרים אבל לפני חנוכה נשאר באיסורו וכן דעת הב"ח:

ואין לשנות מנהגא. דהוי נדר:

ועכ"פ אסור כו' ת"צ. אפשר משום דס"ל כהראב"ד שכתב הרא"ש בשמו ספ"ב דתענית וז"ל הא דאמר בטל' מג"ת. ה"מ לתענית יחיד. אבל תענית צבור לא גזרינן ביה כו' עכ"ל. וכן י"ל דס"ל לכ"ה שכתב מ"א בשמו דאף לאחריו אין לגזור ת"צ. משום דאפשר ס"ל דלא פסק רבי יוחנן דלא כר"י לענין יום שלאחריו רק להתיר ליחיד. אבל לגזור ת"צ מודה כמו דס"ל להראב"ד לענין כל מג"ת לאחר שבטלה: