מחצית השקל על אורח חיים תרנח:ג

(ס"ק ג) אין אדם כו' צ"ע דבא"הע כו' וי"ל דהתם מיירי באינו יודע ר"ל שאינו יודע שאין אשה מתקדשת בשאול. וכוונת מ"א בתירוצו הוא דבשלמא בקדושין דלא כתיב לכם. ולכן לא בעינן שיהיה הדבר של הבעל. אלא בעי' שהאשה תקבל דבר מהבעל ולא יהיה הדבר ההוא גזל ביד האשה וא"כ כיון שלא ידע שאין מתקדשת בשאול אמרי מה"ט אמר לשון שאלה מחסרון ידיע' שהי' סבר שהי' די גם בשאול ואלו ידע שאינה מתקדשת בשאול היה נותן לו במתנה ולכן אע"פ שאומר לשון שאלה. וא"א לו' שלא דק בלשניה וכוונתו היה למתנה מ"מ מקודשת ניהו דעדיין אינו של בעל דהא לשאלה נתנו להבעל ולא במתנה. והבעל נתנו לאשה במתנה. עכ"פ לא הוי גזל ביד האשה. דהא כשעתה יוודע למשאיל דאין אשה מתקדשת בשאול יתננו במתנה ולכן אינו גזל ביד האשה אע"ג דלא קנה הבעל והאשה למפרע. כ"א משעת מתנה ואילך מ"מ סגי בכך ולא הוי גזל בידיה. אבל באתרוג דבעי' לכם ניהו דלבסוף כשיוודע למשאיל דאינו יוצא בשאול יתננו במתנה מ"מ בשעת נטילה לא הוי לכם ולא יצא:

ובאמת היודע כו' ר"ל לפי זה דלשון שאלה שאמר הוא דוקא אלא דאמרי' שהוא מחסרון ידיעה כנ"ל ואלו ידע היה אומר לשון מתנה. א"כ היודע שאינה מתקדשת בשאול ואעפ"כ אמר לשון שאלה אינה מקודשת דהוי גזל בידה:

וכ"מ בהדיא ברא"ש פ"ק דקדושין. ר"ל שכ' הטעם דלאו כ"ע דיני גמירי שאינה מתקדשת בשאול. משמע באם ידע הדין מודה דאינה מקודשת ועיין בבית שמואל שם:

וה"ה באתרוג. ר"ל כיון דאפי' בידע מתקדשת ע"כ ל"ל הטעם הנ"ל אלא צ"ל דלשון שאלה שאמר לאו דוקא ולא דק בלשניה. ועכ"פ נתכוין למתנה. על מנת להחזיר. כיון דרצונו למלאות בקשת המבקש לקדש אשה ודאי כוונת המשאיל באופן המועיל לקדושין וא"כ ה"ה באתרוג מהני כה"ג דהוי לכם:

וכ"מ לעיל סי' י"ד גבי השואל טלית מצוייצת דמברך עליו אע"ג דגם גבי ציצית בעינן שלכם. באתרוג מהני טפי מתנה עמ"ל. משום דהי' מצו' דא"א לפטור ממנה. ודאי בלב שלם נתנו במתנה עמ"ל עכ"פ משא"כ ציצית דאם אין לו בגד בת ד' כנפות פטור אפשר לא נתכוין למתנה ודעתו באמת שלא יברך עליו. עיין שם שהאריך. ועז"כ מ"א וצ"ע דמשמע בש"ס דבכ"מ מהני מתנה עמ"ל חוץ מקדושין דלא. משום דדמי לחלופין דאין האשה נקנית בחלופין כדאי' בקדושין: