מחצית השקל על אורח חיים תרנא:כז

(ס"ק כז) משום כו' אבל לדידן דצריכים כוונה כמ"ש סי' ס"ד כו' דלעבור על בל תוסיף ולצאת דין א' להם ואם לצאת בעי כונה ה"ה דלעבור בעי כונה וה"ה אם לא בעי כונה לצאת ולעבור שוין וכדאי' ר"פ יו"ד דערובין:

דהאי לחודא כו' דבסנהדרין דף פ"ח ע"ב אמרי' דאינו נעשה זקן ממרא עד שיורה בדבר שעיקרו מן התורה ופירושו מדברי סופרים ויש בו להוסיף ואם הוסיף גורע ואין לנו אלא תפלין כו' ופריך והאיכא לולב דיש בו כל תנאים הללו. ומשני אי ס"ל לולב א"צ אגד האי לחודא קאי והאי לחודא קאי אם כו' ופי' התו' כיון דהאי לחודיה קאי אם הוסיף מין אחר ניהו דעבר על בל תוסיף אבל אם הוסיף גורע ליכא דלא גרע המצוה בכך ויצא ידי המצוה. אע"ג שעבר על ב"ת. משא"כ בתפלין אם עשה ה' בתים לא יצא ידי מצוה. אבל המ"מ והר"ן פי כיון דהאי לחודיה קאי אפי' על בל תוסיף לא עבר. ואפשר שזה דעת הטור והרב"י. ר"ל מדלא כתבו ועובר על בל תוסיף אלא כתבו משום בל תוסיף וכ"ה הלשון בטור משמע דלדידן לא עבר על ב"ת. רק יש בו משום מראית עין:

ומ"ש הטור אם נוטלו לשם מצוה כו' ר"ל דהשתא ל"ל כנ"ל דלדידן בעי כונה כיון דקי"ל מצות צריכות כונה דהא השתא לא איירי כ"א באיסור מראית עין ובזה לא יועיל במה שאינו מתכוין דאכתי איכא מראית העין דמי יודע מה שבלבו אם למצוה או לא. לכן כ' מ"א דכונות הטור ליישב קושית התו'. ור"ל מ"ש אם נטלו לשם מצוה. אין כוונת הטור שמתכוין למצוה. אלא ר"ל שיש לדון אותו שנוטלו לשם מצוה בהא איכא מראית העין. לאפוקי אם אגדו שלא במינו ליכא משום מראית העין. דהא נראה דעשאו לשם נוי. ולא לשם מצוה. דהאגד אינו אלא משום נוי:

דאינו נוטלו דרך גדילתו. ר"ל דוקא אם לולב צריך אגד הוי בל תוסיף אם אגדו במין אחר אע"ג דהוי שלא כדרך גדילתו כיון דצריך אגד וכל אגד הוי שלא כדרך גדילתו. א"כ מצות אגד צ"ל שלא יהא דרך גדילתו לכן אם אגדו במין אחר אע"ג דהוי שלא כדרך גדילתו עובר משום ב"ת דהוסיף כעין שהוא המצוה: