מחצית השקל על אורח חיים תרנא:כה

(ס"ק כה) ואם סח כו' מזה הלשון כו' מדכתבו בשם ר"ש. משום דחדא מצוה וה"ל כמי שבירך המוציא שקאי הברכה על כל מה שאוכל באותה סעודה ואפ"ה רשאי לשוח תוך הסעודה כיון שסמוך לברכת המוציא טעם בלי הפסק והתחיל כבר. ה"ה בחדא מצוה כיון שהתחיל במצוה אף אם הפסיק אח"ז בשיחה לא הוי הפסק ושאני גבי שח בין תפלה של יד לתפלין של ראש דהוי הפסק דשני מצות הן:

מברך על כאו"א דדוקא אם נטלן כלם בבת א' סגי להו בברכה א':

כתב בא"ח כו' וצ"ע דבסי' תרע"ב כתב בשם א"ח כו' הובא דבריו במ"א ר"ס תרפ"ו דס"ל צ"ל על כ"א בפ"ע. ר"ל אם אינו נוטלן בבת אחת כמו שכתב לפני זה משא"כ בנ"ח:

אבל לדידן א"צ לברך. והיינו בנדון הנ"ל שלא היה בו כלל ערבה. אבל אם היה בו ערבה. אבל אח"כ ראה שהערבה פסולה כגון נשרו רוב עליו וכדומה אפשר לענ"ד שצריך לברך. לפמ"ש סי' ר"ו סעיף ז' אם נטל פרי ובירך עלי' ולא היה דעתו לאכול יותר ונפל הפירי מידו ונמאס אם רוצה לאכול אחרים צריך לברך. והכא נמי כשבירך היה דעתו רק על ערבה שבלולב. וכיון שהיא פסולה ולוקח ערבה אחרת שלא היה דעתו עלי' בשעת ברכה כ"א על ערבה שבלולב ראוי לברך שנית. ואע"ג שאינו דומה ממש להאי דסי' ר"ו הנ"ל בנפל הפרי מידו. דשם היתה הפרי ראוי בשעת ברכה אלא שאח"ז נמאסת ע"י הנפילה משא"כ הכא דאפי' בשעת ברכה היתה פסולה מ"מ יש לדמותו למ"ש בסי' ר"ט סעיף ב' בהגה ובמ"א שס ס"ק ח' דאם בירך על הכוס בפה"ג והיה סבר שהוא יין ונמצא מים אם לא היה דעתו לשתות יותר צריך לברך וצל"ע כעת.