מחצית השקל על אורח חיים תרנא:טו

(ס"ק טו) הלולב כו'. ב"י בפי' התוס. ר"ל ד' ל"ז שהוזכר שם בש"ס דין עשה בית יד ונתן בו הלולב דכ' המחבר שם דברי רבא הם דיצא דלקיח' ע"י ד"א שמה לקיחה. כ' התוס' סוף ד"ה דבעינ' כו' וז"ל ולולב שהוציא בכלי סוף פרקין (ר"ל אהא דפריך הש"ס על ר' יוסי שהובא לעיל ס"ק ט' והא מדאגבהה נפיק ביה ומשני רבא כגון שהוציאו בכלי ופריך הש"ס והאמר רבה לקיחה ע"י ד"א שמה לקיחה. ומשני ה"מ דרך כבוד אבל דרך בזיון לא). לא בשאחזו בדופני הכלי אלא מניח ידו תחת שוליו. או שאחזו בבית יד של כלי עכ"ל התו'. ופי' הב"י דברי התוס' וז"ל הרב"י לא באוחז בדופני כלי מיירי. דא"כ הוי ממעטי' ליה בגמרא משום חציצה (וא"כ מאי פריך והאמ' רבא לקיחה ע"י ד"א שמה לקיחה. הא מ"מ לא יצא משום חציצה) אלא במניח ידו תחת שולי הכלי. או אוחז בבית יד של כלי דליכא משום חציצה. אלא משום דלא הוי לקיחה תמה. ואפי' לרבא משום דדרך בזיון הוא. והלכך כל בכלי בין אוחז בדופני הכלי בין מניח ידו תחת שוליו לא יצא. אוחז בדופני הכלי אף משום חציצה. ומניח ידו תחת שוליו משום לקיחה תמה עכ"ל הרב"י:

וצ"ל מ"ש כו' בקנה חלול ואחזו. ר"ל אחזו ללולב שהלולב מגיע עד סוף הקנה. דאי אינו אוחז ללולב רק הקנה. כגון שהקנה בסופו ריקם ואין בו הלולב הא כה"ג מוזכר ריש הסעיף דאין בו משום חציצה. וכמו שביאר מ"א בש"ק י"ד. וע' בב"ח שפי' בע"א. והגיה בדברי התוס' וכצ"ל. לא בשאחז בדופני הכלי או בשאחזו בבית יד של כלי אלא מניח ידו תחת שוליו. ור"ל דבהני תרתי גווני באוחז בדופני הכלי או בבית יד ודאי דיצא דזה לא הוי חציצה. וגם אינו דרך בזיון. אלא מיירי במניח ידיו תחת שוליו דיש בו משום בזיון. וכ' דגם לפי גירסתינו בתוס' יש לפרש כן ברוחק עכת"ד. וכמעט בדרך זה דרך הט"ז ע"ש. ול"נ כפי' הב"י מדנקט שאחזו בדופני הכלי ולא נקט שאחז בדופני הכלי כצ"ל. ור"ל לפי פי' הב"ח דמפרש אם אחז בדופני הכלי שיצא. ע"כ לא מיירי כה"ג שכתב מ"א שתחב הלולב בקנה ומגיע הלולב עד סוף הקנה ואחזו נמצא דהלולב ג"כ בידו. דא"כ הוי ודאי חציצה. א"ו דס"ל לפרש שאוחז בדופני הכלי לבד ואין הלולב בידו כ"א חוץ לידו דכה"ג לא הוי חציצה. א"כ קשיא לשון התוס' דהל"ל שאחז בדופני הכלי (ולא הל"ל שאחזו) כיון דקאי האחיזה על הכלי לבד. משא"כ לפי' הרב"י דמיירי שאחז גם הלולב בידו. א"ש לשון שאחזו. דקאי על הלולב.