מחצית השקל על אורח חיים תרנא:יב

(סקי"ב) עד כו' כמ"ש סי' ס' ס"ד אע"ג דקי"ל דמצוה דאורייתא צריכה כונה. מ"מ יש פוסקים דאפי' במצוה דאורייתא א"צ כונה ע"ש. ואע"ג דאכתי אפשר שיתכוין בפי' שלא לצאת. דכה"ג לכ"ע לא יצא וכ"כ הט"ז. ומ"ש הט"ז כיון שאין בו מעשה חיישינן שמא ישכח ע"ש מ"מ המ"א ע"כ לא ס"ל הכי. דאם כן המ"ל בקיצוד דגם אין לסמוך שלא יתכוין לצאת דיש לחוש שמא ישכח ויתכוין לצאת. אף שיש לחלק. דדוקא זה חיישינן שישכח לכוין שלא לצאת ויקחנו סתם. אבל לחוש שישכח ויתכוין לצאת זה לא חיישינן אבל יותר נכון כמ"ש הב"ח דגם בזה יש דיעות חלוקות הובא בהרב"י בס"ס קפ"ט דכתבו הרשב"א והרא"ה דאפי' עומד וצוח שאינו רוצה לצאת. מ"מ יצא ע"ש. ודע דמיום א' ואילד דהוי לולב דרבנן. ודאי לא מהני תקנת ש"ג דבררבנן כ' מ"א בסי' ס' בשם רדב"ז קי"ל מצות א"צ כונה ע"ש. ומיהו נ"ל שיקח כו' ונמצא יוצא ידי שניהם ר"ל כיון דתקנת ש"ג כבר דחה דלא יצא לכ"ע דהא איכא למ"ד מצות א"צ כונה:

ואין שיור כ"א התקנה שכתב בש"ע או שיטול הלולב לבדו ויברך קודם נטילת האתרוג. או יטול גם האתרוג אלא שיהפוך האתרוג והם דברי הרא"ש וע"ז הקשה הב"ח דהא הרא"ש כתב הטעם דבזה הוי עובר לעשייתן דקי"ל ד' מינים מעכבים זא"ז. א"כ אי מברך קודם נטילת האתרוג לא יצא. וכן אם מהפך האתרוג הוי שלא כדרך גדילתו לא יצא ידי אתרוג וא"כ גם ידי לולב לא יצא דהא ד' מינים מעכבים זה א"ז. ע"ז הקשה הב"ח דהא הרא"ש ס"ל הא דמעכבים זא"ז דוקא כשחסר לו א' מד' מינים. אבל כשכל ד' מינים לפניו אע"ג שנטלן זה אח"ז יצא והכי קי"ל בסעיף י"ב א"כ מאי מהני שנוטל לולב לבד תחלה או בהפיכת האתרוג מ"מ יצא ידי לולב ולא הוי הברכה על הלולב עובד לעשייתו ע"ש. לכן כ' מ"א תקנה אחרת והיינו שיקח הלולב והאתרוג ביד א' דכה"ג כתב הרב"י בשם הא"ח דלא יצא וכמ"ש מ"א ס"ק יו"ד (אלא שהט"ז בס"ק י"ד חלק עליו ע"ש) אלא שאם יטול שניהם ביד ימין ויברך ואח"כ יקח האתרוג בשמאל. נמצא נטל הלולב תחלה והא צריך ליטול האתרוג תחלה וכמ"ש מ"א בס"ק ח' ולכן כתב מ"א שיטול הלולב ואתרוג בשמאל ויברך. ואח"כ יטול הלולב בימין נמצא נטל האתרוג תחלה. וגם הוי עובר לעשייתן לכ"ע. וגם אם יעשה בדרך זה אם יקחנו מחברו א"צ שחברו יניחנו תחלה ע"ג כלי או קרקע כמ"ש בס"ק ח' בשם של"ה. אלא חברו נותן לו תחלה הלולב כדינו אלא שמקבלו בשמאל. אח"כ יטול גם האתרוג בשמאלו:

וע' בשל"ה. הוא מ"ש מ"א בשמו בס"ק ח':