מחצית השקל על אורח חיים תרנא:י

(ס"ק י) לולב כו' אין לו בוהן כו' גבי מצורע ביום שמיני לטהרתו הזקיקו התורה להביא אשם ולוג שמן. וכתיב ולקח הכהן מדם האשם ונתן הכהן על תנוך אזן המטהר הימנית. ועל בהן ידו הימנית ועל בהן רגלו הימנית. וכן צריך ליתן מלוג השמן על ג' מקומות הללו. ואמרינן שם בסנהדרין דמצורע שאין לו בהן נותן על מקומו כו'. ובב"י בשם הרוקח הגרס' גידם שאין לו אלא יד נוטל כו' כצ' ל ולכן ס"ל להרב"י דתיבת אלא הוא ט"ס. כי אין לך הבנה ועפ"ז כ' בש"ע אדם שאין לו יד כו' והיינו לפי הגהת הרב"י דמיירי הרוקח שאין לו יד כלל. אבל ברוקח ד"ה הגירס' גידם שאין לו אלא יד אחד כו' וא"ש תיבת אלא דר"ל שאין לו יד שמאל. אלא יד ימין לבד. יטול לולב בימין כדינו ואתרוג בזרוע שמאל. וכ"כ ב"י בשם א"ח כו' ר"ל דהשתא דמיירי שי"ל יד א' למה הותר לו ליטול בזרוע. למה לא יקח הלולב וגם אתרוג באותה יד שיש לו ולכן הביא דברי הא"ח דס"ל דכה"ג לא יצא:

מדלא כתיב וכפות כמ"ש לעיל ס"ק ו' דמוחלפת השטה. ר"ל רשם בנזיר הובא המשנה הנ"ל דאין לו בהן בהיפך. דת"ק ס"ל נותנו על מקומו. ור"א ס"ל אין לו טהרה. אבל במשנה פרק י"ד דנגעים הגרס' כמו שהובא בסנהדרין וע"ש בתי"ט. וגם ס"ל כר"ח כו' ר"ל דהשתא תיקשי למה כתב ויותר טוב ממה שיקח הלולב ואח"כ האתרוג ולמה הוא יותר טוב אדרבה לכאורה עדיף טפי אם היה נוטל תחלה הלולב ואח"כ האתרוג שניהם באותה יד שיש לו. דהא השתא דנוטלו בזרוע. ניהו דס"ל לרוקח דהגירס' שהובאה בנזיר עיקר. דת"ק ס"ל דנותן על מקומו וקי"ל כותי' מ"מ הדין תליא בחילוף הגרסאות. ולפי הגירס' בסנהדרין דת"ק ס"ל אין לו טהרה א"כ ה"ה הכא אם נטלן בזרוע לא יצא. וא"כ הלא עדיף טפי ליטלן בזה אחר זה באותה יד שיש לו. דיוצא אליביה דכ"ע. ועז"כ דס"ל כר"ת כו' וא"כ בזה אחד זה ודאי לא יצא. אבל כשנוטל בזרוע דיוצא לפי הגירסא שבנזיר דנראה לרוקח כנ"ל:

אבל לרמב"ם כו' דפסק דאין לו בהן אין לו טהרה דיוצא בזה דלא קי"ל כר"ת:

ואפשר דהכ' כו' ר"ל ניהו לפי דברי הרוקח שדימה דין דהכא למי שאין לו בהן תליא אי קי"ל התם דיש לו טהרה או לא. אבל אפשר לומר דהכא אינו דומה למי שאין לו בהן ואפי' הרמב"ם מודה דשרי ליטלו בזרוע דדוקא במצורע דכתיב ונתן על בהן. ולכן פליגי אי בעינן קרא כדכתיב דוקא דהיינו על בהן וכמבואר שם בסנהדרין. אבל הכא דכתיב ולקחתם ולא כתיב ולקחתם ביד. לכן אין היד מעכב. ואם אין לו יד יטול בזרוע:

גבי חליצה. דאמרינן גדמת חולצת בשיניה ומסיק הטעם דמי כתיב וחלצה בידה וחלצה כתיב סתם. ולכן אפי' אין לה יד חולצת בשן: