מחצית השקל על אורח חיים תרמט:ג

(ס"ק ג) חוץ כו' וכ"כ במלחמות כו' הא דהוצרך להביא ראיה לדבריו והלא לכאורה הוא מפורש כן בש"ס דאמר ר"ה לאוונכרי לא תגזזו אתם. לפי שסתם גוים גזלי ארעי ניהו. וקרקע אינה נגזלת ולא מהני ייאוש בקרקע וכל המחובר לקרקע כקרקע דמי. ואין המחובר נקנה עד שעת קציצה דהוי תלוש. ולכן יקצץ הגוי ויהיה הגוי הגזלן והוי יאוש ביד גוי ושינוי רשות ביד ישראל. ומסתעא ר"ה רצה לעשות תיקון שגם ביום א' יהיו יוצאים. וא"כ ע"כ צ"ל דכה"ג מיקרי לכם אולם המ"א הוצרך להביא ראיה לדחות דעת הלבוש שכתב על דין זה וז"ל וי"א דלא נפסל גנוב וגזול אלא לגנב וגזלן כו' אבל לגבי אחרים כו' כשר דהוי ייאוש ושינוי רשות. מיהו גם אחרים לא יברכו עליהן ביום א' שהוא דאורייתא שאין זה שלכם. ודוקא הכא הואיל והוא עצמו גזול. אלא שקנאו ע"י ייאוש ושינוי רשות. משא"כ לעיל (דין שכתב רמ"א שיקצוץ הגוי דה"ל ייאוש ושינוי רשות) שאין המין עצמו גזול אלא שהקרקע שגדל בו היתה גזל ביד גוי והאתרוג לא היה בעולם כשגזל הקרקע לפיכך סגי כשקוצצו גוי כו' עכ"ל. ולפ"ז אין ראיה מדברי רב הונא לכן הוצרך להביא ראיה מדברי מלחמות שכ' כן על לולב גזול דלא כלבוש ואפי' הדבר בעצמו גזול ע"ש:

וכ"מ בתו'. ר"ל מדבריהם ג"כ משמע דלא כסברת הלבוש. דהא הביאו ראיה דהיכי דקני קודם המצוה בלי סיוע המצוה לא הוי מצוה הב"ע מקושית הש"ס לרב הונא ולקני בשינוי השם כנ"ל. ומאי ראיה מרב הונא. שאני התם דקיל מהכא. דהא לא גזל ההדס עצמו אלא הקרקע שגדל בו ההדס משא"כ בקרבן דגזל הבהמה עצמה. דחמיר טפי. אע"כ דאין לחלק בזה דלא כלבוש:

וכ"מ ברש"י כו' ואפ"ה לאחרים לא הוי מצוה הב"ע. ר"ל דהא רש"י חולק על התוס' וס"ל דאפי' קנה קודם המצוה אפ"ה הוי מצוה הב"ע:

דהא כתב הטעם לרב הונא. דאי יקצוץ ישראל דליכא שינוי רשות כ"א ייאוש גרידא ס"ל לר"ה דייאוש גריד' לא קני. ואפי' את"ל דיאוש גרידא קני מ"מ הוי מהב"ע הא דפריך הש"ס ולקני בשינוי מעשה או שינוי רשות. ואע"ג דלרש"י אפי' אחר קנין מ"מ הוי מצוה הב"ע. תי' מהרש"א כיון דאיכא תרי קניני. חדא דייאוש גרידא. וגם שינוי גרידא קני כה"ג לא הוי מצוה הב"ע. אבל לרב הונא דאחר שיקצצו הגוי וכה"ג יוצאים בו דיאוש ביד גוי ושינוי רשות ביד ישראל מאי מהני כיון דליכא רק קנין א' דהיינו ייאוש גרידא. אבל שינוי רשות גרידא ודאי לא קני ואכתי איכא מצוה הב"ע. אע"כ צ"ל דגבי אחרים ליכא משום מהב"ע. ואע"ג דהשתא קיימינן דר"ה ס"ל ייאוש גרידא קני. וא"כ אכתי לא שמעי' דלגבי אחרים לא הוי מהב"ע אלא אחר קנין. משא"כ לדידן דייאוש גרידא לא קני וא"כ כשבא ליד אחרים עדיין לא קני גזלן וכה"ג דלמא גם גבי אחרים הוי מהב"ע. מ"מ ס"ל דלדידן אם בא לידי אחרים קודם שקנה הגזלן ולרב הונא אחר קנין א' שוין. דהא לרב הונא בחד קנין הוי מהב"ע. ואפ"ה אם בא ליד אחרים לא הוי מהב"ע ר"ה לדידן אפי' אם בא ליד אחרים קודם שקנה לא הוי מהב"ע:

אבל במלחמות כו' וכ"מ בגמרא גבי אוונכרי דאמר כו' ר"ל לפירש"י הנ"ל דר"ה ס"ל ייאוש גרידא קני. אלא משום מהב"ע אתי עלה. א"כ בין יקצוץ הגוי ובין יקצוץ ישראל. מיקרי לכם דהא הוי ייאוש וייאוש גרידא הא קני. אלא החילוק בין קציצת גוי לקציצת ישראל לענין מהב"ע. דכיון שקוצץ גוי ואח"כ בא ליד ישראל נוסף על הייאוש שינוי רשות וא"כ מה שאמר דהוי ייאוש ביד גוי הוא שפת יתר. ולא ה"ל למימר דביד ישראל הוי שינוי רשות ולכן לא הוה מהב"ע. אע"כ צ"ל כל זמן שלא נקנה אפי' בא לידי אחרים הוי מהב"ע. ולכן לענין שלא יהיה מהב"ע הוצרך לומר דהוי ייאוש ביד גוי דעי"ז קני ולכן לאח"כ ע"י שינוי רשות לא הוי מהב"ע. ודלא כמ"ש מ"א תחלה. ואף ע"ג דכתבתי לעיל. דרש"י ע"כ ס"ל דאפי' לר"ה דס"ל גם אחר קנין ייאוש מ"מ הוי מהב"ע מ"מ ביד אחרים לא הוי הב"ע. צ"ל דרש"י ס"ל היכי דליכא קנין אפי' ביד אחרים הוי מהב"ע דזה גרע מלאחר קנין לרב הונא דלא כדהוי ס"ל למ"א תחלה דשוין הן: