מחצית השקל על אורח חיים תרמט:כ

(ס"ק כ) אסור כו' ומ"ש התוס' כו' ר"ל דבדף ל"ה תנן אתרוג של ערלה פסול. ופליגי אמוראי רחב"א ור"א. חד אמר כתיב לכם ובעי' שיהיה בו היתר אכילה והא ליכא. וחד אמר לכם פירושו שיהיה בו דין ממון והא ליכא בערלה דאסור בהנאה והקשו התוס' דברי המתחיל לפי כו' למאן דאמר לכם פי' שיהיה בו היתר אכילה הא גבי תרומה טמאה כתיב לך ודרשי' להתיר בו ההיסק. ותירץ דשם מודה אפי' מאן דאמר הכא דבעי' היתר אכילה מ"מ גבי תרומה טמאה דא"א לדרשו להיתר אכילה דהא אסורה באכילה ע"כ דרשינן לה להיתר הנאה והקשו אח"כ א"כ גבי לולב של אשירה ושל ע"ה דפסלי' משום דכתותי מכתת שעוריה. ת"ל דאין בו דין ממון דלגבי לולב דאינו ראוי לאכילה כ"ע מודים דדרשינן. לכם דבעי' דין ממון. ותי' וז"ל י"ל דנקט טעם דמכתת שעוריה כדי לפסול בי"ט שני עכ"ל התוס'. משמע דלטעם דין ממון או היתר אכילה אינו פסול כי אם בי"ט ראשון. והטעם כיון דדרשי' דין ממון או היתר אכילה מתיבת לכם. והאי לכם בי"ט א' דוקא כתיב. דהא מה"ט שאול דממיעוט מלכם כשר בי"ט שני. ולכן קשיא למ"א לדעת הש"ע דס"ל כל שאסור באכילה פסול כל שבעה. א"כ הדר' קושית התוס' לדוכתיה. דה"ל להש"ס ליתן טעם בלולב של אשרה ושל ע"ה משום דאין בהם דין ממון ולזה כ' מ"א דהמחבר יישב קושית התוס' באופן אחר שכתבו התוס. דהא מסיק שם בש"ס דלכ"ע היתר אכילה בעי' דלכם ודאי פי' היתר אכילה אלא דפליגי אי בעינן גם דין ממון. ולכן ס"ל להמחבר דוקא באתרוג דראוי לאכיל' (ולכן דייק המחבר וכתב שאותו אתרוג כו') משא"כ בלולב דאינו ראוי לאכילה וליכא לדרוש לכם לענין היתר אכילה גם לענין דין ממון לא דרשי' גבי לולב. וצ"ל הא גבי תרומה טמאה דליכא למדרש להיתר אכילה כ"ע מודים דדרשי' לענין דין ממון וכמ"ש בתוס' לעיל. צ"ל דוקא גבי תרומה טמאה דתיבת לך מיותר ע"כ צ"ל אע"ג דליכא למדרשיה לענין היתר אכילה. מ"מ דרשי' ליה לענין דין ממון משא"כ בלולב דתיבת לכם דכתב קרא לא על לולב לבדו נכתב. אלא קאי על כל ד' מינים הכתובים בקרא. א"כ מסתבר טפי דלא קאי כלל על לולב כיון דל"ש ביה אכילה. ולא קאי אלא על אתרוג דשייך ביה אכילה כנ"ל מ"מ עדיין דברי מ"א צ"ב. ניהו דהש"ע מיישב קושית התו' דאיצטרך הש"ס לו' גבי לולב הטעם משום דמכתת שעוריה מ"מ קשה הא גבי אתרוג של אשרה נתן הש"ס ג"כ הטעם משום דמכתת שיעוריה ובאתרוג המ"ל משום דאין בו היתר אכילה. והתוס' שהקשו מלולב ולא הקשו מאתרוג כבר יישב מהר"ם ותי' דודאי גם מאתרוג קשי'. אלא התוס' העמידו קושייתם על לולב. כוונתם ל"מ באתרוג ודאי קשה אלא אפי' בלולב דאינו ראוי לאכילה ג"כ קשה דגבי לולב כ"ע מודים דבעי' דין ממון כמו גבי תרומה טמאה ע"ש אבל לדעת ש"ע צריך לישב האי דאתרוג של אשרה ושל ע"ה דה"ל ליתן טעם משום דאין בו היתר אכילה וצ"ל דס"ל כיון דגבי לולב הוצרך ליתן טעם משום דמכתת שיעוריה. ולולב הוזכר במשנה קודם לאתרוג לכן נתן הש"ס הטעם דמכתת שעוריה דהוי טעם כולל בין ללולב ובין לאתרוג. ומש"ה א"ש דברי התוס' ולא צריכנא לתי' מהר"ם הנ"ל אלא דמה"ט העמידו קושייתם על לולב שהוזכר תחלה במשנה. אבל אי הוי צריך הש"ס ליתן טעם ללולב משום כתותי שעורא גם על אתרוג לא הוי ק"מ אפי' היה אפשר ליתן טעם באתרוג משום היתר אכילה או דין ממון דהש"ס רצה ליתן טעם כולל בין לולב ובין אתרוג. לכן הקשו התוס' דגם בלולב ה"מ למימר הטעם משום דין ממון:

ומה שפסול כל ז'. ר"ל היא גופא קשיא למה ס"ל לש"ע דמה שאין לו היתר אכילה פסול כל ז' הא הא דבעי היתר אכילה מתיבת לכם נפקא. והא לכם ביום ראשון כתיב דהא מה"ט יוצאים בשאול ביום שני. כמ"ש התוס' ר"פ דמה"ט פסלי' הדר כל זיי"ן:

אתרוג של ערלה כו' להאכילו לחבירו שאינו מכיר בה. והא דאמרינן בקדושין דף ל"ח ע"ב ערלה בא"י אסור מן התורה ובח"ל הלכה ופליגי מאי הלכה. שמואל אמר הלכות מדינה. ר"ל מצד המנהג ור' יוחנן אמר הלכה למ"מ. ולכ"ע אפי' לר"י דהוא הל"מ מ"מ בח"ל ספקא מותר דכך היתה הל"מ דספק בח"ל מותר. וקי"ל כר' יוחנן ואמרינן דף ל"ט ע"א דאמר לוי לשמואל ספיק לי (ר"ל שילקט ערלה בח"ל שלא בפניו ויהיה ספק אצל לוי כן פירש"י) ואנא איכול כיון דספק ערלה בח"ל לכ"ע מותר וכן אמרו שם דרב אויא ורבה ב"ר חנן מספקי ספוקי אהדדי ולא מצינו חולק ע"ז. וכ"מ דעת הפוסקים שהשמיטוהו. ר"ל השמיטו דין אתרוג ערלה שפסול הוא משנה שלימה:

וה"ט משום דאנו בגולה בעו"ה בח"ל והוי ספק ושרי להאכילו לאחר אם אינו מכיר בה וזה מיקרי היתר אכילה:

אבל לפמ"ש הרב"י בי"ד כו' שם בספרו הארוך על הטור ליישב הא דהשמיטו הפוסקים האי דינא דערלת ח"ל מותר להאכיל לחברו אם אינו מכיר משום דס"ל דהני אמוראי דהתירו כה"ג משום דס"ל כשמואל דבח"ל איסורו מהל' מדינה ולכן הקילו משא"כ לדידן דקי"ל כר"י דבח"ל אסור מהל"מ כה"ג אסור:

ואתרוג שנאסר כו' דהא התו' ורש"י וכו' מכשירים אפי' בשל ערלה בשאר הימים כדמוכח מדבריהם שהבאתי לעיל דמה"ט נתן הש"ס הטעם בלולב של אשרה וע"ה משום כתותי ולא נתן טעם שאין בה דין ממון משום דרצה ליתן טעם לפוסלו גם ביום שני מוכח מזה דמטעם דין ממון והיתר אכילה כשר בשאר ימים. ודין ממון והיתר אכילה דינייהו שוין וניהו דלדעת הש"ע גם ביום שני פסול מה שאין בו דין ממון והיתר אכילה כנ"ל. מ"מ באתרוג הבלוע מאיסור יש להקל הואיל ואין איסורו מחמת עצמו. ועכ"פ בשאר הימים יש להקל ולצרף דעת התו' הנ"ל:

וטבל עיין בר"ן מחלוקת בזה דיש רוצים להכשיר אף ע"ג שיש לכהן חלק בו וא"כ לישראל הנוטלו נקרא חסר. דהא חסר ליה חלק הכהן מ"מ לא מיקרי חסר דהא אפשר שיפריש תרומה על אתרוג זה ממקום אחר וישאר כל האתרוג שלו לעצמו. ודמיא לאחים שעדיין לא חלקו ירושתם והם בשותפות זע"ז ויש להם אתרוג. אם א' רשאי לאכלו כלו יוצא בה ויש פוסלים דאינו דומה לאתרוג שבתפיסת הבית ע"ש: