מחצית השקל על אורח חיים תרמט:יט

(ס"ק יט) כו' לכן צריך להתנות כו' דאל"כ מיגו דאתקצאי כולו ליום אחד אתקצאי לכולי יומי:

אבל הפריש אתרוג ליום ב' מותר כו' ר"ל דא"צ שום תנאי. דלעולם בשום פעם לא איתקצי כל האתרוג. דהא לא צריך ליה ליום ראשון. רק ליום שני. ובשני חסר כשר:

וכמ"ש הרא"ש והטור שכתבו שמותר לאכול ממנו רק שישייר כשיעור אתרוג ולא כתבו דמיירי ע"י תנאי:

וכתב הרב"י דע"כ מיירי ע"י תנאי ומ"א כתב ומיירי שהפרישו רק ליום שני דלא בעי תנאי:

וכ"מ מתוס' דבתחלה כצ"ל:

ר"ל הא דבעי תנאי נובע מדברי התו' סכה דף מ"ו ע"ב ד"ה אתרוג כו' וז"ל על פלוגתא דר"י ור"ל. דר"י ס"ל אתרוג בשביעי לכולא יומא אתקצאי דאע"ג דכבר יצא בו. ור"ל ס"ל דלאחר שיצא בו מותר דרק למצותו איתקצאי. וע"ז כתבו התוס' ותימא דר"ח כו' מטביל ברישא והדר נפיק ביה כמאן והוא דלא כר"י ודלא כר"ל. וי"ל כיון דלא אכליה כולה ומשייר ביה כשיעור וחצי נפיק בי' שרי אפילו לר"י. ואע"ג דממ"נ נאסר כולו ביום א'. דחסר כ"ש פסול. דלמא ר"ח מפריש כולה ליום א' ומקצתה לשאר הימים כו'. הרי לולי דהוי קשיא ליה הא ממ"נ נאסר ליום א' כולו. לא הוי קשיא להו מידי. ולא היו צריכים לו' דר"ח היה מתנה שאינו בודל כל ב"ה אלא מכח קושית ממ"נ נאסר כולו ליום א' הוצרכו לפרש דר"ח מפריש כוליה כו' דהיינו תנאי דאל"כ היו להם להתוס' לפרש מיד כשכתבו וי"ל כיון דלא אכלוה כולה כו' ה"ל לו' דר"ח התנה שאינו בודל כל ב"ה. אע"כ דאינו צריך כה"ג תנאי. וא"כ ממילא נשמע כשלא הפרישה תחלה כ"א ליום שני א"צ תנאי:

דלא כמ"ש הרב"י כנ"ל דהרא"ש מיירי שהתנה אלא מיירי שהפרישה רק ליום שני כנ"ל:

בשם רשב"א כו' משמע דס"ל כו' ולכן כתב ול"ד לעצי סכה. ר"ל דאי לא הותר באתרוג רק היותר מכשיעור וכמ"ש התוס' והרא"ש כנ"ל א"כ מאי קשיא ליה מסכה דהא גם בסכה דכתיב גבי חג הסוכות לה' אינו אסור כ"א מה שצריך לשיעור סכה וביותר משיעור הכשר סכה מהני תנאי:

(והיינו לדעת ר"ת הובא במ"א לעיל ר"ס תרל"ח אבל לדעת ר"י משמע שם דכל שהסכה קיימת אפי' היותר מהכשר סכה אסור ואולי מצא מ"א דהרשב"א כר"ת ס"ל) ועיין בשבת דף כ"ב ובתוס' שם תי' כו' ר"ל שם בסכה דף מ"ו ע"ב ד"ה אתרוג כו':

לאכול ביום ב' ולצאת בו ביום ג'. בתוס' שם כתב בזה"ל מטביל בה היום ונפיק ביה למחר. ויש לפרש כוונתם. דמטביל בליל ב' ונפיק ביה ביום ב'. אלא כיון דלא נ"מ מידי. כתב מ"א כפשוטו שאכל מיניה ביום ב' ונפיק ביה ביום ג':