מחצית השקל על אורח חיים תרמו:ב

(ס"ק ב) א' א' כו' ז"ל הרמב"ם כו' או שלקטן אחר לאכילה כצ"ל. והוא דאי' דף ל"ב ת"ר אין ממעטים אותן בי"ט משום ר"א בר"ש אמרו ממעטים אותן בי"ט ופריך הש"ס לר"א בר"ש והא מתקן מנא. אר"א כגון שלקטן לאכילה וס"ל כר"ש דבר שאינו מתכוין מותר ופריך והא מודה ר"ש בפסיק רישיה. ומשני הב"ע דא"ל הושענ' אחריתי. ופירש"י דכה"ג ליכא תיקון כלי (פי' התוס' אביא להבא) והרמב"ם כ' כלשון הש"ע והקשה עליו הרב"י וז"ל ויש לתמוה למה לא כתב שצריך שתהיה לו הושענ' אחריתי. ועוד למה הצריך שילקטם א' א כיון דלאכילה לקטן אפי' כמה ביחד נמי עכ"ל. וכדי ליישב זה הגיה מהר"ם פדווה שתמורת א' א' צ"ל או שלקטן אחר ונתכוין בזה לתי הש"ס כי אותו אחר מסתמ' יש לו הדס ולולב שלו. דבימים הראשונים היה לכ"א לולב וד' מינים לעצמו והיינו תירוץ הש"ס דא"ל הושענ' אחריתי ונקט הרמב"ם אורחא דמילתא דלאדם א' כיון דא"ל הושענא אחריתי ל"ל שנים. אלא נקט אדם אחר ובאמת לפי גירס' זו אפי' הרב' ביחד נמי שרי:

ואף להפוסקים כו' הם דברי התו' שם דלא ניחא להו בפירש"י דס"ל דאפי' א"ל הושענא אחריתי מ"מ הוי פ"ר. ולכן כתב הטעם כיון דא"ל הושענא אחריתי הוי פ"ר דלא ניחא וכמ"ש הערוך דפ"ר דלא ניחא ליה שרי וסיימו אפי' להחולקים על הערוך וס"ל דפ"ר דלא נ"ל אסור מ"מ לצורך מצוה שרי:

דאפי' להחולקים על הערוך מודים דליכא כ"א איסור דרבנן דהוי מלאכה שא"צ לגופה ולכן מותר לצורך מצוה עכת"ד התו'. ולפ"ז להרמב"ם דפוסק במלאכה שא"צ לגופה חייב וכמ"ש מ"א ס"ס של"ד. צ"ל או דס"ל כהערוך או דס"ל כפירש"י הנ"ל כיון דאית ליה הושענא אחריתי לא הוי תיקון כלי: