מחצית השקל על אורח חיים תרמ:ג

(ס"ק ג) חייב אך י"א שהב"ד כו' דתליא בשני תי' התו' שהביא הת"ה שהתו' הקשו דבסי' תרי"ו מבואר והוא משנה ערוכה דמחנכים הקטנים לשעות להתענות ביוה"כ ובעלמא אמרי' קטן אוכל נבלות אין ב"ד מצוים להפרישו. ותי' לחד תי' דאין חיוב החינוך כ"א על האב ולא על האם ולא על הב"ד. ולכן אם אין האב כאן רשאי להאכילו חוץ לסכה עוד הביא תי' שני דיש חילוק בין מ"ע למצות לא תעשה ואפ"ת דל"ת חמיר מעשה. מ"מ אין שייך חינוך כ"א במצות עשה. ולכן באוכל נבלות דהוי ל"ת אין ב"ד צריכים להפרישו משא"כ חינוך עינוי ביוה"כ דהוא חינוך לקום ועשה. א"כ גם על הב"ד חל חיוב החינוך ולאשר תי' האחרון נראה לת"ה עיקר וכמו שדייק שם. ולכן כ' אעפ"י שאין האב כאן אין להקל כו':

עסי' תרי"ו ר"ל דמשם נובע דין זה כנ"ל:

ומ"מ משמע דאחר כו' ר"ל ניהו דזה במחלוקת שנויה בשני תי' התו' הנ"ל. היינו דוקא אם רואה שהקטן אוכל חוץ לסכה אי צריכים למחות בידו. או אפי' ליתן לקטן מאכל חוץ לסכה. והקטן ממילא יאכלנו חוץ לסכה. כה"ג למ"ד דאין מצות חינוך על הב"ד אפי' הקטן אוכלו חוץ לסכה לא איכפת לן. דהא עכ"פ. הוא נתן לו דבר היתר. דהא אפשר יאכלנו תוך הסכה. ומה שהקטן אכלו חוץ לסכה קטן אדעתיה דנפשיה עביד כ"כ מ"א לעיל סי' תרי"ו ע"ש. אבל אסור להאכילו בידים ממש חוץ לסכה. דהיינו. שיתן תוך פי הקטן. או אפי' יצוה לו לאכול חוץ לסכה זה לכ"ע אסור דה"ל כאלו מאכילו נבלה בידים דאסור: