מחצית השקל על אורח חיים סג:ט

(ס"ק ט) לא ירמוז כו' לצורך מצוה כו' הוא מדתנן התם בליל יה"כ היו קוראים לפני כהן גדול דברים הממשיכים את הלב כדי שלא יבא לידי שינה. ותנן ר' זכריה בן קבוטל אומר הרב' פעמים קריתי לפניו בדניאל. ואמרי' מתני לה ר' חנן בר רבא לחייא בר רב קמיה דרב. ר' זכריה בן קפוטל (בפ"א) ומחוו ליה רב בידו קבוטל (בבי"ת) ופריך הש"ס ונימ' ליה להדיא ולמה רמז לו ביד. ומשני רב הוי קרי אז ק"ש ולא הי' אפשר לו להפסיק ופריך א"כ האיך רמז לו ביד הא אסור לרמוז באצבעותיו ובעיניו כו'. ומשני רב הוי עוסק בפר' שני' של ק"ש ומאי קושיא אי לדבר מצוה שרי. הא רב רמז לו לדבר מצוה להצילו מן הטעות אלא ודאי דאפי' לדבר מצוה אסור. אך ראיה גמורה ליכא די"ל שאני התם דלא הוי מצוה ממש. דהא אפשר להמתין עד שיסיים ק"ש ואז יאמר לו שטעה: