מחצית השקל על אורח חיים תריח:ט

(סק"ט) א' כו' תרומה חמורה מטבל אע"ג דשניהם במיתה. מ"מ טבל יש היתר לאיסור ע"י שיפריש תרומה. אבל תרומה אין היתר לאיסורו לזר:

וטבל מנבלה דטבל במיתה. ונבילה בלאו:

ונבילה משביעית. פירש"י ביומא דף פ"ג ע"א שביעית ר"ל פירות שביעית. שנשתיירו לאחר זמן הביעור. דאסורו בעשה עכ"ל. אולם הרמב"ם פי"ד מהל' מ"א כתב וז"ל שביעית פי' ספיחי שביעית שאיסורן מדברי סופרים כמו שיתבאר בהל' שמטה (רפ"ד מהל' שמטה) משמע דשביעית לאחר זמן ביעורו אינו קל מטבל וצ"ב למה. וראיתי בס' תו' יוה"כ שם שהתעורר בזה ע"ש וכתב דע"כ הרמב"ם ס"ל דעשה חמיר מל"ת ולכן נבלה דאיכ' ל"ת ושביעית אחר זמן ביעור דהוא בעשה מאכילים לו נבלה וע"ש שהאריך בזה:

בעציץ שאינו נקוב. ר"ל אע"ג דאין חיוב להפריש תרומה כ"א מדרבנן והפרש' תרומה בשבת אית ביה ג"כ איסור דרבנן. וכראי' בביצה דף ל"ו ולעיל ר"ס רס"א:

וא"כ מה לי אם מאכילים לו טבל דרבנן או מפרישים תרומה ומעשר דאיכ' ג"כ איסור דרבנן מ"מ צריך להפריש דגזרי' אטו עציץ נקוב דחיוב תרומה דידיה מן התורה וצריכים להפריש אע"ג דאיכ' שבות כדי שלא יאכל טבל דאוריית':

ואם הוא ירק שהוא דרבנן כצ"ל. ר"ל כיון דבירק לא עשכחת כלל שיהי' טבל מן התורה:

וא"כ בין אם יאכל טבל דרבנן ובין אם יפריש עכ"פ עביד חד איסור דרבנן לכן מאכילים אותו טבל דשב ואל תעשה עדיף כן ס"ל למ"א:

ואע"ג דבהפרשת תרומה ליכא כ"א חד איסור. ובאכילת טבל איכא איסור בכל כזית. עיין לעיל סימן שך"ח ס"ק ט' מ"ש מ"א בשם ד"מ לענין סתם יינם. וצ"ע על הרמב"ם כו' ולא חילק בין מעשר ירק לדגן כצ"ל ר"ל שכתב אם א"א לתקן כו' משמע דאם אפשר לתקן צריך לתקן. ומדסתם משמע אפי' בירק הדין כן:

וק"ל הלכה כרבי מחבירו. ר"ל דבזה פליגי רבי ור"א בר"ש שם ביומא דרבי ס"ל בירק א"צ לעשר. ור"א בר"ש ס"ל דצריך לעשר:

ואפשר דמיירי שם בחול כצ"ל ר"ל דהרמב"ם מיירי בחול ובחול לכ"ע אפי' ירק צריך לעשר תחלה. אלא דמ"מ צ"ב למה השמיט הרמב"ם הדין בשבת כיצד יעשה ולחלק בין דגן לירק. וראיתי בס' תוס' יוה"כ שכת' לישב דעת הרמב"ם ע"ש: