מחצית השקל על אורח חיים תריג:יב

(ס"ק יב) כלה כו' וצע"ג ברש"י בכתובות כתב כו' דתנן ביומא יוה"כ אסור כו' וברחיצה כו' והמלך והכלה ירחצו פניהם. ואמרינן עלה דף ע"ח ע"ב כלה מ"ט כדי שלא תתגנה על בעלה א"ל רב לר"ח עד כמה א"ל כדתנן אין מונעים תכשיטים מן הכלה כל שלשים יום. ופירש"י וז"ל אין מונעים כו' הרי שהיה טבחו טבוח כו' ומת אביו של חתן או אמה של כלה. מכניסים את המת לחדר והחתן והכלה לחופה ובועל בעילת מצוה ופורש ואח"כ קוברים את המת. ואין מונעים תכשיטים מן הכלה מחמת האבל כל שלשים יום. אלמא כל שלשים יום בעי נוי עכ"ל מבואר מזה דהא דקתני ואין מונעים תכשיטים כו' לאו אדלעיל קאי. אלא כמו שפירש הרא"ש בכתובות דף ד' וז"ל מלתא באפיה נפשיה היא וה"פ אין מונעים תכשיטין מן הכלה שאירע לה אבל בתוך שלשים ימי חופתה והיא מתקשטת ככלה אפי' תוך שבעה ימי אבילות. שלא תתגנה על בעלה. דכל שלשים יום של חופתה זמן שמחת חתן וכלה הוא וצריכ' שלא תנוול' עצמה. ולא חיילא עלה אבלות כלל לגבי הנך מילי עכ"ל ולפ"ז שפיר הוכיח ר"ח דעד שלשים מקרי כלה ומותרת ברחיצה ביוה"כ כמו באבל שלא תתגנה. אבל לאחר שלשים ה"ה כשאר כל הנשים דהא גם באבל אי אירע לה שמת לה מת אחר שעברו שלשים יום מחופתה צריכה לנהוג אבלות. ולא חיישינן שלא תתנול'. אבל רש"י בכתובות דף ד' כ' וז"ל ואין מונעים כו' כל שלשים יום ואע"פ שהן ימי אבלות לשאר בני אדם וכ"ש משלשים ואילך עכ"ל. וע"ש ברא"ש ומשמע דס"ל דקאי אדלעיל במי שהיה טבחו טבוח כו' דאפי' לאחר קבורה שמתחיל האבלות. מ"מ אין מונעים מהכלה חכשיטים כל שלשים יום שלא תתגנה. וכ"ש לאחר שלשים דאין מונעים דאז האבילות קיל. ולפ"ז מאי דקתני ואין מונעים כו' כל שלשים. ר"ל שלשים יום מן הקבורה ולכן הוקשה למ"א דא"כ מאי ראיה מייתי מהתם דעד שלשים יום מיקרי כלה. דאדרבה שם מותרת אפי' לאחר שלשים כנ"ל. וראיתי בש"ע עם באר היטב שכ' ע"ד מ"א ועיין במרדכי דמועד קטן שהקשה כן לרש"י ותירץ ע"ש עכ"ל. וז"ל המרדכי במ"ק סי' תקכ"ד גרסינן פ"ק דכתובו' מי שהיה טבחו כו' ופירש"י כ"ש לאחר שלשים. ותכשיטים משמע אפי' העברת שער כדתנן פרק קמא דמועד קטן ועושה אשה תכשיטיה במועד כו' גודלת פוקסת נוטלת שערה וצפורני' וא"ת האמרי' ביומא כו' ומפרש התם כלה עד אימת כדתנן אין מונעים כו' אלמא דעד שלשים יום שריא ותו לא מיקרי כלה. וה"ה כשאר כל הנשים. וי"ל דה"מ לגבי יוה"כ. אבל לגבי אבילות כיון דשריא תוך שלשים שהם עיקר ימי אבלות כ"ש לאחר שלשים יום כך י"ל לפירש"י עכ"ל המרדכי. ועדיין צ"ב ניהו דלא קשיא לד"ח מהא דכתובות דשם מוכח דכ"ש לאחר שלשים דכבר יישבו המרדכי. אבל מ"מ מנ"ל לר"ח דדוקא עד שלשים מיקרי כלה ולא יותר. ואפשר דזה ס"ל לר"ח למלתא דפשיטא דאחר שלשים ה"ה ככל הנשים ולא הקילו גבה ביוה"כ. ולא הוצרך. לראייה כ"א דעכ"פ עד שלשים מיקרי כלה וחיישינן שלא תתנוול וכן משמע מלשון רש"י ביומא שכתב בסה"ד וז"ל אלמא כל שלשים יום בעי נוי עכ"ל הרי דראייתו להתיר עכ"פ כל שלשים. ולזה שפיר אייתי ראיה מאבלות. אע"ג דאבלות קיל דהא מותרת אפי' לאחר שלשים. היינו משום דאז שוב קיל האבלות. אבל תוך שלשים שהם עיקר האבלות ואעפ"כ הקילו בה ע"כ דצריכה נוי יותר לכן אע"ג דאבילות דרבנן מ"מ יליף מיניה יוה"כ דכל דתיקון רבנן כעין דאורייתא תיקון: