מחצית השקל על אורח חיים תרז:ז

(ס"ק ז) בתפלת כו' יאמר אלהי נצור כו' וכתב בספר א"ר מיהו קודם הוידוי דהיינו קודם אלהינו ואלהי אבותינו כו' יאמר תחלה פסוק יהיו לרצון אמרי פי וגו' ועיין לעיל סי' קכ"ב במ"א ס"ק א' כדעת רמב"ן. דתניא יומא דף פ"ז ע"ב. ת"ר מצות וידוי ערב יה"כ עם חשכה (פירש"י והר"ן לאחר אכילה משקיבל עליו יה"כ. וכתב הר"ן אחר כך בשם הרמב"ן הטעם שצריך להתודות קודם שיכנס ליה"כ בתשובה ותהיה עם חשיכה סמוך ליום עצמו כדי שלא יהיה שעות לחטוא בין הוידוי והיום עכ"ל) וחכ"א צריך שיתודה קודם שיאכל וישתה שמא יארע דבר קלקלה בסעודה (וכמ"ש ריש הסי') ואע"פ שהתודה קודם שאכל ושתה צריך שיתודה אחר שיאכל וישתה ואף על פי שהתודה ערבית מתודה שחרית כו' ופירש"י מ"ש אע"פ שהתודה קודם שאכל ושתה צריך שיתודה אחר שיאכל והיינו בתפלת ערבית. והרמב"ן הרבה להקשות ע"ז. לכן פירש דודאי חכמים מודים לר"מ דעיקר הוידוי עם חשיכה מטעם הנ"ל. אלא מחשש שמא יארע דבר קלקלה בסעודה ולא יוכל להתודות אחר סעודה. החמירו עליו להתודות קודם סעודה. מ"מ עיקר זמן וידוי שהיא עם חשכה לא תיעקר שמא יארע דבר חטא בסעודה. ולכן צריך שוב להתודות אחר סעודה עם חשכה. אבל וידוי של ערבית לא הוצרך הברייתא להזכיר. דפשיט' דצריך להתודות ביה"כ עצמו אלא דבא לאשמועי' אף על פי שהתודה ביה"כ ערבית מ"מ צריך שוב להתודות שחרית. ואע"פ שהתודה כו עכת"ד הר"ן. אלא שהרב"י ר"ס זה כתב דאין המנהג כדברי רמב"ן. וכתב על זה של"ה דמכל מקום טוב וישר לנהוג כדברי הרמב"ן: