מחצית השקל על אורח חיים תרז:ג

(ס"ק ג) בלחש כו' דש"ץ כו' צריך להשמיע כו' והיינו כשמתודה כללי דרך א"ב כאשר הוא מסודר בתפלה. אבל לא חטא פרטי. אלא דוקא הוידוי שהכל אומרים בשוה כן הוא שם:

דצ"ל על הקל תחלה. וכמ"ש הטור בסימן תקפ"ב כדמצינו בדוד. תחלה אמר שגיאות מי יבין ואח"כ ביקש על הזדונות דכתיב גם מזדים חשוך עבדך. ואח"כ אל ימשלו בי אז איתם. פי' עבירות החזקו' ומביא משל לזה א"ר אבא כותים הללו יודעים לבקש על הפתחים תחלה אומרים תן לי מעט מים ונותנים לו תנו לי בצל א' נותנים לו. אומר בצל בלא פתא נסיב לבא. כך הצדיקים יודעים לרצות בוראם שנאמר שפתי צדיק ידעו רצון עכ"ל הטור. לא יהיה כסדר א"ב דהוידוי מסודר דרך א"ב והטעם מבואר בספרי מוסר ובגלוי ובסתר הוא באות ג'. וזדון ושגגה הוא באות זיין:

כדאית' בתמורה פ"ה האומר ה"ז תמורת עולה ושלמים ר"מ או' תפוס לשון ראשון. (וה"ה תמורת עולה לבד) רבי יוסי או' אם מתחלה נתכוין לו' שתיהן. הואיל וא"א לאדם להוציא שני דברים כא' דבריו קיימין. וה"ה תמורת עולה ושלמים. וקי"ל כר"י אלמא אזלינן בתר כונתו ולא חיישינן למה שאמר תחלה כיון דלא היה אפשר לו לדבר בלשון אחר כי א"א להוציא שני דברים כאחד. ה"ה הכא כיון דתחלה נתכוין לשניהם וא"א לו' בלשון אחר כי צ"ל כסדר א"ב לית לן בה:

סדר הוידוי כו' ז"ל פסקי מהרא"י סי' קי"ח עולה חטאת עולה ויורד אשם ודאי ותלוי. אלו רובן באים לכפר על השוגג וכן הוא מסודר בפ' ויקרא. ושוב אומר העונשין על המזיד. וזה סדרן מכת מרדות. מלקות ארבעי' מיתה בי"ש. כרת וערירי. ד' מיתות ב"ד. החומר חומר אחרון דניחא טפי לפרט חטא הקל מהחטאים החמורים. דאמרינן חציף עלי אינש דמפרט חטאי' עכ"ל. וע"ל בטור סי תקפ"ב הביא בשם המדרש הטעם לבקש תחלה על הקל:

יאמר כפרה כו' מנהגים ושל"ה בשם רמ"א. אמת במנהגי' אי' כן. אבל בשל"ה כתב כפרה לחטאים. כי לשון כפרה הוא קנוח ולא נשאר שום רושם חטא כ"ה בחטאים שהם שוגגים:

מחילה לעונות שהן חמורים שהן מזידים לכן יאמר ל' מחילה. דמ"מ נשאר רושם החטא וסליחה לפושעים שהם חמורים שהם מרדים. לכן יאמר לשון סליחה. לפי שאינו מחיל' גמורה כ"א אריכות אפים ע"ש: