מחצית השקל על אורח חיים תרו:א

כתב מ"א בשעת מחילה צ"ל החטא שת"ל ב"ח. הב"ח כ"כ בשם דרשת מהר"ש. ואף שהב"ח נתן טעם וז"ל דלמאי דכתבינן בסי' תר"ח דצ"ל החטא בווידויו לפני המקום. ה"ה בווידויו לפני חברו. דבהא אין לחלק בין עברות שבינו למקום לבינו ובין חברו עכ"ל. והרב"י פסק בסי' תר"ז דבחטא שבינו למקום א"צ לפרט. ס"ל למ"א דמ"מ בחטא שבינו לבין חברו מודה הרב"י דצ"ל דכן דעת הרי"ף והרא"ש דלדעת הרב"י ס"ל בחטא שבינו למקום א"צ לפרט. מ"מ בחטא שבינו לחברו ס"ל דצריך לפרט. וכן דעת הראב"ד פ"ב מהל' תשו'. ולדעת הכ"מ גם הרמב"ם מוד' דאע"ג דבחטא שבינו למקום סבירא ליה דאינו צריך לפרט. מ"מ בחטא שבינו לחבירו מודה דצריך לפרט ונ"ל דא"ח מתבייש בזה לא יפרוט אותו ואפשר ליישב בזה דברי הירושלמי שהביא הב"ח דאמר הדין דחטא על חברו צ"ל ליה סרחית עלך ואי קבלי' הא טבית. ואי לא מייתי בני נשי ומפייסי קדמיהון כו' וכתב הב"ח דלאו דוקא במ"ש סרחית עלך אלא צריך לפרט אותה הפשיעה עכ"ל הב"ח. ולדברי מ"א י"ל דהירושלמי מיירי בחטא שחברו מתבייש בו. וסיים הב"ח וז"ל ודע דבס' עין יעקב דייק מלשון הירושלמי הנזכר שהחוטא ילך לכתחלה בעצמו לבקש מחילה. ואי לא קבלו אז יביא עמו אנשים וחוזר ומבקש ממנו בפניהם. דלא כמו שנוהגים מקצת ב"א לשלוח תחלה אמצעי שירצה לעלוב לקבל פיוס העולב עכ"ל. אבל הפר"ח כתב עליו וז"ל ואין נ"ל כיון דס"ס הולך לפייסו. אם העלוב מתפייס מה בכך אם עבר זר בתוכם. וגם בספר י"מ כתב שאין דבריו מוכרחים וכן עיקר עכ"ל: