מחצית השקל על אורח חיים תרה:ו

(ס"ק ו) בני מעים וכבד וכליות בכלל. כ"ה בטור. דלהאי מנהגא מביא הטור ומרדכי ראיה מדאמרי' בחולין דף קיו"ד רמי ב"ת כו' איקלע לנהרדעא בערב יוה"כ ונמשך אחריו הט"ז ולענ"ד ט"ס דהא עובד' דרמי ב"ת היה איסורו מצד כחל. ואמרי' שם דשדו כ"ע לכחלייהו אלא צ"ל רב נחמן מנהרדע' איקלע לגבי רב כהנא לפום נהרא בעיוה"כ (והוא בחולין דף צ"ה ע"ב) אתי עורבי ושדי כבדי וכוליית' א"ל שקול ואכול (ר"ל ואין לחוש ולאסור משום בשר שנתעלם מן העין דאמר רב שם דאסור דחיישי' שמא עורבים החליפוהו) משום דבערב יוה"כ דהיתר' שכיח טפי (ופירש"י דבערב יוה"כ רוב השוחטים הם ישראלים וכ"ה במרדכי סוף יומא) מוכח דכבד וכליות בכלל. דהא האי עובדא הוי בכבד וכליות:

ומשמע בגמ' דאחר יכול לטלו. ר"ל אע"ג שכתב רמ"א במקום שהעופות יכולים לטלו. מ"מ גם אדם יכול לטלו דהא בעובדא דבגמ' רב נחמן לקחם והטעם דהא כתב הב"ח בשם תשב"ץ דמה"ט זורקים על הגגות. כדי לרחם על העופות ובמדרש סי' זה יהיה מסור בידך כל הימים שאתה מרחם על חברך יש לך מרחמים ולאו דוקא חברך. אלא אפילו שאר בריות ומעשה דרבי בהשוכר את הפועלים יוכיח עכ"ל. הרי דכ"ש אם בן אדם לוקחו דיותר חייב לרחם עליו:

ועבב"ח מ"ש כו' ר"ל דהב"ח רצה ליישב מה שדחה המרדכי ראיה הנ"ל להשליך לגגות. דמ"ל דהעורבים לקחוהו מן הגגות שהשליכו שם. דלמא לא השליכו על הגגות אלא דהעורבי' נטלוהו מן הבית. ולזה תי' הב"ח א"א דנטלו מהבית מאי מהני דהיתר' שכיחא טפי. ניהו דרובא דהתיר' מ"מ איכא מיעוטא דאסורא. ובבית לא מהני רוב. דה"ל קבוע וכל קבוע כמחצה על מחצה דמי. אע"כ שהשליכו על הגגות. דפירש ממקום הקביעות ואמרי' כל דפריש מרובה פריש:

כיון שהוא לא ראה כו' דדוקא כשראינו שנטלו. דנולד מיד הספק במקום הקביעות בשעת נטילתו אז עדין דין קבוע י"ל אבל כשלא ראינו שנטלו דלא נולד הספק עד אחר הנטילה דין פי' י"ל דמה לי' פי' ממילא או ע"י עופות בכל ענין אמרי' דמרובא פריש: