מחצית השקל על אורח חיים ו:ז

(ס"ק ז') לא נהגו כו' כ' בע"ה כו' מ"מ תקנת קדמונים לא זזה ממקומה וראייתו ממ"ש הרב"י סי' קכ"ד בשם אבודרהם שכתב ששאלו מן הרמב"ם צבור שכלם בקיאים אם יחזור הש"ץ ח"י ברכות בקול רם שניתקן להוציא את שאינו בקי והשיב אף עכ"פ יחזיר הש"ץ ח"י ברכות בקול רם כי התקנה לא זזה. דאל"כ ניתן תקנת חז"ל לשיעורים ויצטרך בכל פעם לחפש אם יש בקהל מי שאינו בקי אלא עבדו רבנן לא פלוג. וע"ז כתב מ"א ול"נ דלא דמי דדוקא כו' תקנת קדמונים כו' משא"כ ברכות אלו כמ"ש לבסוף. ועוד משום קדושה ר"ל אפילו כולם בקיאים צריכים לחזור ח"י ברכות משום קדושה שיאמרו בחזרת הש"ץ. אבל הברכות האלו ניתקנו ר"ל בזמן הש"ס:

מיד בביתו. כמבואר לקמן סי' מ"ו:

שהוא תיקן כו' הרי שאינו תקנת קדמונים ובעל ב"ז תקנו:

וכ"מ בד"מ כו' דצריך נטילה שנית. כמ"ש לעיל סי' ד' סעיף י"ד שיש להסתפק שמא הלילה גורמת לרוח רעה ולכן אף שנטל ידיו כשעמד קודם אור היום מ"מ אח"כ כשהאיר היום צריך ליטול שנית:

דא"צ לברך כמ"ש סי' ד' סעיף י"ד כצ"ל וכמ"ש שם שיטול בלי ברכה וגם מ"א כ' שם דמשום רוח רעה אין לברך ומשמע שרק הש"ץ היה מברך ואעפ"כ כתב דאינו נכון: ס"ק ד'. ברכ' הסמוכה לחברתה ולכן רשאי לומר בבקר בקומו עד אלקי נשמה ובב"ה יתחיל אלקי נשמה טור כצ"ל ור"ל שהטור כ' שי"א שמה"ט אינה פותחת בברכה אלקי נשמה משום שהיא סמוכ' לברכת אשר יצר וכל ברכה הסמוכה לחברת' אינה פותחת בברוך ולכן כל ח"י ברכות אינן פותחים בברכה כ"א הראשונה וכלם סמוכות זה לזה. וא"כ אין להפסיק בין אשר יצר ובין אלהי נשמה אבל הטור חולק דע"כ אינה סמוכה דהא אמרינן פ' הרואה כי מתער משנתיה יאמר אלהי נשמה. ובתר הכי אמר וכי משי ידיה נימא ענט"י וכמבו' לקמן סי' מ"ו. אלא הטעם שאינה פותח' בברכה כי היא ברכ' הודאה ולא תיקנו בה חז"ל פתיח'. וכמו בברכת הגשמים לקמן סי' רכ"א אם נעצרו הגשמים ואח"כ ירדו אם אין לו שדה אומר מודי' אנחנו לך על כל טפה כו' וחותמת בברכה ואינה פותחת בברכה הואיל והיא ברכת הודאה כמו תפילת הדרך כו' שגם כן אינה פותחת בברכה לפי שהיא דומה לברכת שמע קולנו שבי"ח ברכות. ושם ברכת ש"ק אינה פותחת בברכה משום שהיא סמוכה לחברתה. ולכן אפילו כשאומר' בפני עצמ' לא תיקנו בה פתיחה (כ"כ האר"י והטור בשם ר"י כ' טעם אחר ע"ש) ואעפ"כ כ' סי' ק"י סעיף ז' שמהר"ם סמכה לברכה אחרת אף שלא תיקנו לה חז"ל פתיחה ה"ה הכא:

וע"ה כ' כו' דענ"י קאי דוקא על תפלה ר"ל הן לטעם הרא"ש הן לטעם הרשב"א דמה"ט מברכים ענ"י ע"נ שחרית כיון שנעשה בריה חדשה ולכן חייבים בהודאה לשמו יתברך וע"ז תקנו ברכת השחר שהן הודא' והוי ככהן העובד שצריך קידוש ידים ורגלים וכמבואר במ"א רסי' ד' כ"ש לטעם הרא"ש דמשום שנגע בלילה במקום מטונף צריך נטילה לתפלה. א"כ לכל הדיעות ניתקן בשביל התפלה:

דהא בגמ' אמר כו' וכמבואר לקמן סי' מ"ו. אפילו אינו מתפלל תיכף ר"ל דלא תימא אף דלא אמר כל הברכות אחר ברכ' ענ"י אלא לפניה מ"מ א"ש ברכ' ענ"י משום שמתפלל מיד אחר ברכ' ענ"י. ואם כן קאי הברכה בשביל התפלה דז"א דמשמע אפילו אינו מתפלל מיד:

כדאיתא דף י"ד ע"ב כצ"ל דאמרינן שם על רב זמנין מקדים ומשי ידיה ומברך ומתני לן פרקין ואח"ז מנח תפילין וקרא ק"ש והתפלל הרי שהפסיק בין ברכה ענ"י ובין התפלה דמתני פרקין לתלמידיו. ומסתמא גם הוא סידר כל הברכו' קודם ענ"י כמו שמסודרים בש"ס ואף שרש"י פי' שם על הא דמברך ברכת התורה מ"מ גם ענ"י בירך דאל"כ הוי הפסקה בין הנטילה לברכה ענ"י. וזה אינו כמ"ש לעיל סק"ו וא"ל משום שאמר אחר ברכת ענ"י ברכת התורה שפיר דמי דמשום ברכה אחר לא תיקנו ברכ' ענ"י. דהא כל היום כשיצ' מבית הכסא ועשה צרכיו וצ"ל אשר יצר אפ"ה אינו מברך ענ"י אפילו לדעת הרא"ש דס"ל אפילו בתפלת המנחה אם עשה צרכיו צריך נטילה וברכ' ענ"י א"ו דאין קפידא דלא כע"ה:

וכ' בסדה"י כו' אלהי נשמה והמפיל חבלי ר"ל בקומו יאמר אלהי נשמה בלי חתימה וכשיחזור וילך לישן יאמר ברכ' המפיל חבלי בלי חתימה:

דהא י"א דאפילו ביום כו' כ"ש כשישן סוף הלילה אלא כיון דלא קי"ל הכי ולכן טוב יותר כשמשכים שיאמר אלהי נשמה בלי חתימה. ואז כשיקיץ משינתו פעם ב' יאמר עם חתימה ויוצא ידי כולם: