מחצית השקל על אורח חיים ו:ו

(ס"ק ו') לברך כו' מיד אבל אם לומד אחר הנטילה או עושה ד"א ואח"ז הולך לבהכ"נ ומברך שם ענ"י לא עביד שפיר דיש הפסק גדול בין נטילה לברכה וכמ"ש אח"ז בשם ס' ע"ה: כ' הלבוש כו' ע"ש הטעם בסי' א' חדא שהעולם מלא קליפות וכמו שארז"ל במס' ברכות דף וי"ו אין לך בית רובע כו' והם המקטריגים והמונעים את התפלה לעלות. ובפרט המשחיתים הנבראים ע"י עונות האדם המתפלל. וסגולת אמירת תהלים בכוונה להבריח אותן הקליפות. ולכן נקרא תהלים זמירות לשון כריתה כמו לזמר עריצים. וטעם שני שס' תהלים עיקרו סיפור שבחי המקום. ואמרי' בברכות דף ל"ב ע"א דרש ר' שמלאי לעולם יסדר אדם שבחו של מקום ואח"כ יתפלל ובתשובת בית יעקב סימן קכ"ז חולק עליו וכ' ודאי אם אמרו בעשרה דהיינו צבור יש לאומרו קודם התפל'. אבל היחיד טוב שיאמר אחר התפלה. והביא בשם האר"י ז"ל שהשפעה היורדת מלמעלה ע"י תפלת הצבור כל העסק שאדם עוסק בבית הכנסת אחר התפלה קודם שיצא מבהכ"נ. היא נכללת תוך אותה ההשפעה ועולה עמו. והביא ראיה מש"ס דברכות דף ז' ע"א שאמרינן ע"פ ואל זועם בכל יום. וכמה זעמו רגע וכמה רגע כמימרי'. והקשה התוס' א"כ איך רצה בלעם לקללם באותו רגע לולי שהקב"ה לא זעם כל אותן הימים מה היה יכול לומר באותו רגע. ותי' לחד תירוצא אם הי' מתחיל לקלל בעת הזעם. אף שעבר הזעם מ"מ גם שהיה מקלל אח"ז ח"ו היה חל. כי הכל נמשך אחר ההתחלה שהיה בשעת הזעם וא"כ כ"ש במדה טובה שהיא מרובה. כיון שתפלת צבור היא רצויה וכמ"ש ע"פ ואני תפלתי לך ה' עת רצון אימתי עת רצון כשהצבור מתפללין. א"כ כשהתחיל העת רצון אף גם מה שאומר אחר תפלת הצבור היא בכלל הרצון אף ביחיד כיון שהתחיל עם הצבור ע"ש עוד: